ספרדי אצל חתן אשכנזי
ספרדי המשתתף בסעודת חתן אשכנזי שלא בבית החתן,אינו רשאי לברך להם שבע ברכות.
אולם ברור שרשאי לזמן על הכוס ולברך 'הגפן' או ברכת 'אשר ברא' בלבד. (ב"ח ב שעט)
שאלה: יש להבין,
הלוא מבואר בחוברת "ארבע תעניות בהלכה ובאגדה" שמנהג בני אשכנז
במנחה של תעניות לקרוא הפטרה בגמר קריאת התורה,
ומנהג בני ספרד שלא להפטיר כלל,
לבד מתשעה באב.
וספרדי שהוזמן אצל בני אשכנז לעליית שלישי,
רשאי לעלות לתורה ולהפטיר עם הברכות,
ואין בזה חשש ברכה לבטלה,
כיון שברכות ההפטרה הן שבח לבורא עולם שאומר: "אשר בחר בנביאים טובים...",
ואין זה כברכת המצוות שמזכיר "וציונו",
שאז אינו רשאי לברך אם לא נצטווה.
ואם כן, מדוע לא יוכל הספרדי לברך ברכות חתנים אצל חתן אשכנזי,
הלוא אף הן ברכות השבח ואינו מזכיר שם "וציונו"?
תשובה: הן אמת שיש הבדל בין ברכה שמזכיר בה לשון "וציונו",
לבין ברכת שבח שלא מזכיר בה "וציונו"
[ולכן ספרדי שהזמינו אותו לקרוא מגילת רות אצל בני אשכנז בחג השבועות,
רשאי לקרוא להם להוציאם ידי חובה אבל לא לברך,
שכיון שלא נצטווה, היאך יאמר "וציונו"].
אך עדיין יש חילוק גדול בין ברכות ההפטרה לברכת חתנים,
כי בהפטרה אין מחלוקת בעיקר הדין אם להפטיר או לא,
ולדעת כמה וכמה ראשונים מפטירים במנחה
[כמבואר במסכת סופרים. וכן פסקו רב עמרם גאון, סידור רש"י,
ובפרדס הגדול, ובמחזור ויטרי. ראבי"ה, הרב המגיד,
הרא"ש, הטור, הרוקח, ארחות חיים, כל בו ועוד.
ואפילו מרן הביא כן בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תכח ס"ח):
"ביום צום גדליה במנחה, מפטירים דרשו ה' בהמצאו".]
אלא שחילוקי מנהגים שנינו כאן,
ובני ספרד לא נהגו להפטיר, כמו שכתב הבית יוסף (אורח חיים סימן תקעה)
בשם הרא"ש ורבנו ירוחם שיש מקומות שנהגו להפטיר,
ויש נהגו שלא להפטיר מפני טורח ציבור, והכל לפי המנהג.
ומנהג בני ספרד, שלא להפטיר בשום תענית,
חוץ מתשעה באב שמפטירים בו בשחרית ובמנחה. ע"כ.
נמצא שהכל הוא ענין של מנהגים חלוקים,
וכמו שביאר בטוב טעם רבנו עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי לענין ברכות ההפטרה,
שנראה פשוט שאין כאן חשש של ברכה לבטלה,
שכל עיקר הטעם שלא נהגנו להפטיר,
הוא רק משום טורח ציבור,
ולא מפני שמהדין אין מקום להפטיר.
ואם כן במקום שמפטירים ולא חששו לטורח ציבור שכך הוא מנהגם,
בודאי שגם ספרדי יכול להפטיר בברכה, ואין שום פקפוק בדבר. ע"כ.
ובפרט לפי מה שכתב בספר תיקון יששכר [לפני כ- 500 שנה]:
שאפילו למי שכתב שאין מפטירים בתעניות,
מכל מקום מן הדין אין איסור בדבר,
וציבור הרוצים להפטיר כדי לעורר את הלבבות לתשובה כדברי הנביאים,
הרשות בידם, ועליהם תבוא ברכת טוב,
הואיל והימים האלו ימי תענית להתעוררות בתשובה. ע"כ.
וכן כתב הרה"ג רבי דוד (נכד הגאון רבנו יוסף חיים בתשובה שהובאה בספר נחלת אבות)
שמקודם היה מנהג בגדאד שלא להפטיר במנחה של תשעה באב,
אבל מר זקני הגאון רבנו יוסף חיים זצ"ל הנהיג
לקרוא הפטרת "שובה ישראל" כמנהג ירושלים.
לא כן בברכת חתנים שאין זה ענין של מנהג,
אלא מחלוקת הלכתית כשאר מחלוקות בהלכה,
האם השבע ברכות נאמרים דוקא בבית החתן,
ששם עיקר השמחה, או לאו דווקא,
וכיון שלדעת מרן לא מברכים,
אין הספרדי יכול לברך אף לחתן מבני אשכנז שנוהגים לברך.
(עי' חזו"ע ארבע תעניות עמ' קד)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 263-264