'דחזו ליכי'
הנוסח הנכון להלכה בכתובה: 'כסף זוזי מאתן דחזו ליכי' [כסף זוזים מאתיים שראויים לך],אבל בני אשכנז כותבים: 'דחזו ליכי מדאורייתא' [שראויים לך מהתורה],
כי כך היה מנהגם מקדם, ואינם משנים אותו.
על כן, על מסדרי הקידושין לבני ספרד לעמוד על המשמר שיביאו כתובה ספרדית שכתוב בה,
'דחזו ליכי' בלבד, כי אם כתוב בה 'דחזו ליכי מדאורייתא',
הכתובה פסולה לבני ספרד, [מאחר שאין חיוב זה מן התורה אלא מדברי חכמים],
ונמצא ששוהה עם אשתו בלי כתובה.
רבותינו הראשונים דנו אם חיוב הכתובה הוא מהתורה או מדברי חכמים.
וזו לשון תשובת הגאונים: "הלכה פסוקה היא לכל חכמי בבל שכתובה מדרבנן היא,
ואין ספק בזה לשום אדם, ואין מעולם אדם מוסמך שאמר שכתובת אשה מהתורה,
ומגונה מאוד אצלנו מי שכותב בכתובה דחזו ליכי 'מדאורייתא', ומחזירים אותו".
וכן פסקו מר בר רב חנניה גאון, רבנו חננאל ורבנו ברוך,
וכתב הריטב"א שכן הסכימו כל הגאונים פה אחד.
וכן פסקו רוב ככל רבותינו הראשונים,
ומהם: הלכות גדולות, הרי"ף, הרמב"ם ובנו רבי אברהם, רבנו יונה, הרמב"ן, הרשב"א,
המאירי, המגיד משנה, הר"ן, הריטב"א, תוספות רי"ד, הריב"ש, ארחות חיים,
התשב"ץ ועוד, וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן סו ס"ו).
אולם, רבנו תם אומר, כי מה שנהגו לכתוב בכתובה 'דחזו ליכי מדאורייתא',
סומכים על דעת רשב"ג שאמר, "סמכו חכמים לכתובה מן התורה".
והרא"ש כתב, אף שכתובה מדרבנן היא, נהגו לכתוב 'מדאורייתא',
כי כך תקנו חכמים לגבות מחיר גבוה כפי ערך כסף של תורה,
כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, ולא יטעו לגבות מכסף מדינה [שהוא שמינית ממנו].
אולם הרמב"ן כתב, אותם שכותבים 'דחזו ליכי מדאורייתא',
טעות היא בידם, ואינם גובים בגלל הכתובה כלום,
כי מן התורה באמת לא חייב לה כלום,
אך גובה מתקנת חכמים כדין מקום שלא נהגו לכתוב כתובה.
גם הריטב"א כתב: ואין זה נכון, כי מכל התלמוד מוכח שכתובה דרבנן,
לכן ראוי לכתוב 'דחזו ליכי מדרבנן'.
ומיהו, לצאת ידי ספק, טוב לכתוב 'דחזו ליכי', ולא לכתוב לא 'מדאורייתא' ולא 'מדרבנן'.
ואם כתב 'דחזו ליכי מדאורייתא', אין לה כתובה מהתורה ואסור להשהותה.
גם בהגהות מיימוניות כתב בשם רבנו שמחה,
שברוב הכתובות שאצלם כתוב 'דחזו ליכי מדאורייתא',
ויש גאונים פוסקים שהכתובה מדרבנן, ורואה אני את דבריהם,
ולכן מסתבר שלא לכתוב לא מדאורייתא ולא מדרבנן.
ודע, שכתב עוד הרמב"ן, שאף לרשב"ג אין סכום הכתובה מן התורה ממש,
ומה שאמר, סמכו חכמים לכתובה מן התורה, היינו אסמכתא מדרבנן.
כלומר, שמדין תורה כל סכום שסיכמו ביניהם נחשב מוהר,
ובאו חכמים ותקנו סך מאתיים זוז שלהם, וכן בארו הרשב"א, הר"ן והרא"ה.
וכן בארו התוספות במסכת סוטה.
וכתב הגר"א שמפורש בירושלמי כהרמב"ן,
שרוב האמוראים סוברים שגובה כמטבע של מדינה ולא של תורה,
ולא כרבנו תם והרא"ש הנ"ל.
לאור האמור, כתב מרן זצוק"ל (שו"ת יביע אומר חלק ג סימן יב):
בבואי פה העיר פתח תקוה [תשט"ז], ראיתי שנוהגים לכתוב בכל שטרי הכתובות,
בין לאשכנזים בין לספרדים "כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא".
ואנכי העירותי בצדק, שאינו נכון לכתוב כן בשטרי כתובות של הספרדים ועדות המזרח,
כי אנחנו נוקטים כדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם וסיעתם שכתובה דרבנן,
וכן פסק מרן שקבלנו הוראותיו.
על כן, בודאי שאינו נכון כלל המנהג שנהגו פה לכתוב 'דחזו ליכי מדאורייתא' גם לבני הספרדים,
וטעות היא, וכמבואר בכל הפוסקים הנ"ל. עי"ש.
חתן ספרדי שהיה כתוב לו בכתובה 'דחזו ליכי מדאורייתא',
יעבירו קו בעט על תיבת 'מדאורייתא' לאות מחיקה. (קכ)
ואין צורך לקיים את התיקון,
כפי שמקיימים כאשר יש טעות בכתובה, וכמבואר להלן.
(ועי' בית חתנים א קסח)
מאחר ולדעת רוב הראשונים ומרן השלחן ערוך הרי זה שקר,
כי אין חיוב הכתובה מהתורה, ממילא שטר זה פסול ואינו תקף,
על כן יעבירו קו על תיבת 'מדאורייתא'.
ואין צורך בקיום התיקון, מאחר והיום דרים אשכנזים וספרדים יחד,
ויש מהספרדים שטועים לכתוב תיבה זו,
ואם תצטרך האשה לגבות את הכתובה חס ושלום,
בית דין יכשירו את הכתובה,
כי יתלו לומר שמחקו את התיבה מפני שהחתן מבני ספרד,
ולא מחמת זיוף שהוא.
לא כן בזמן רבותינו הראשונים, שבאותו מקום כולם היו נוהגים מנהג אחיד,
על כן כשיש שינוי דנו את זה כדיני זיוף בשטרות,
והיה צריך לקיים את התיקון.
וכן ראיתי מעשה רב בילדותי, שכאשר מרן זצוק"ל סידר קידושין,
והביאו לפניו כתובה שכתוב בה 'מדאורייתא',
העביר קו עליה ולא עשה קיום כלל.
ומצאתי שכן הביא בספר משפט הכתובה (ג ס) ששאל את מרן זצוק"ל,
והשיב לו ככל הנ"ל, ותאזרני שמחה.
והוסיף עוד בשם הגאון רבי נסים קרליץ,
שמאחר והמחיקה היא לרעתה להוריד לה מגובה הסכום,
אין לחשוש שהיא עשתה כן אחר שקיבלה את הכתובה,
ובודאי שהבעל עשה כן מתחילה בפני העדים.
]ואין לחשוש שהבעל זייף אחר שמסר לה, שכיון שהכתובה בידה יכולה לשומרה אם תרצה].
ובלאו הכי, כיון שכאשר אין קיום, אין למדים מתיבה זו,
ממילא היא תגבה את הסכום הפחות,
ושוב לא תהיה תקלת גביה. (ה שנט, תכז)
שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 176-177