שמחת הלב
בחתונת חתן וכלה רגילים,דהיינו בחור רווק שנושא כלה בתולה, ישנם שני דברים:
א. שבעת ימי שמחה, שבהם החתן לא עובד,
אלא אוכל ושותה ושמח עם כלתו.
ב. שבעת ימי ברכה, שבהם מברכים "שבע ברכות" בסעודות החתן והכלה.
(סימן סב ס"ו, וסימן סד ס"א)
ואולם, בנישואין מסויימים,
פעמים שמפחיתים במנין ימי השמחה או במנין ימי הברכה,
כפי שיבואר להלן.
והטעם בזה, כתב הר"ן, הואיל וברכת חתנים נתקנה על שמחת לב החתן,
על כן, בחור שלא נשא עדיין אשה,
ישנה לו שמחת לב גדולה מאוד, ומברכים לו ברכת חתנים כל שבעה,
אפילו אם נשא אלמנה.
אבל אלמן שנשא אלמנה, כיון שכבר היה נשוי,
וגם היא היתה נשואה, אינו שמח כל כך, ודי לו יום אחד לברכה.
לעומת זאת, אם אלמן נשא בתולה,
שהשמחה גדולה יותר, מברכים לו כל שבעה.
וכן כתב המאירי, שכל שיש צד אחד בחרות,
כגון אלמן בבתולה, או בחור באלמנה, מברכים ברכת חתנים כל שבעה. ע"כ.
הבהרה - יש להבהיר, שכאשר נזכר כאן אלמן או אלמנה,
הוא הדין לגרוש או גרושה, שדינם שווה בדינים אלו.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 281-282