שם חיבה -בכתובה
דומה לשם המקורי - שם חיבה, בין שהוא קיצור השם המקורי,כגון: 'אבי' משם 'אברהם', 'בני' משם 'בנימין', 'אלי' משם 'אליהו', 'יוסי' משם 'יוסף'.
ובין שהוא אריכות השם, כגון: 'דודי' משם 'דוד', 'ינוני' משם 'ינון', 'מוישי' משם 'משה',
'ענתי' משם 'ענת', 'שרהלֶ ה' משם 'שרה',
אף שרגילים לקוראו רק בשם חיבה זה, כותבים בכתובה רק את השם המקורי,
'אברהם', 'בנימין' וכו', ואין צריך לכתוב את הכינויים כלל,
מאחר והם יוצאים מהשם העיקרי ואינם משנים את השם כלל. (ב נח)
דומה קצת לשם המקורי - מי ששמו 'יצחק' ומכנים אותו 'איציק' או 'צחי' או 'חקי',
אף שאינו ממש קיצור השם המקורי, לא יכתבו אלא 'יצחק' בלבד.
והוא הדין למי ששמו 'יעקב' ומכנים אותו 'קובי', או 'רחמים' ומכנים אותו 'רוני',
או 'שמעון' ומכנים אותו 'מוני' וכדומה. (ב מה, ס)
לא דומה לשם המקורי - שם חיבה שאינו נגזר מהשם המקורי,
כגון: 'בוש' למי ששמו 'בנימין', לא יכתבו אלא 'בנימין' בלבד.
אולם אם השם המקורי נשתכח ומכירים אותו רק בשם 'בוש',
יכתבו: "החתן בנימין דמתקרי בוש בן פלוני".
ובאמת שלא מצוי שישתכח, כי בזמננו יש תעודת זיהוי, צ'קים, ספר טלפונים,
שמופיע בהם השם המקורי ולא כינויים למיניהם.
ובדרך כלל גם בעלייתו לתורה וב'מי שברך' מזכירים אותו בשמו המקורי. (ב נח, ס)
שידוכים כהלכה , שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 169-170