שידוכים מיוחדים - שמות שווים
אם שמות החתן וחמיו שווים,
הנכון שיוסיף החתן שם על שמו לפחות שלושים יום קודם החתונה,
כגון: חתן ששמו 'אברהם' וגם חמיו שמו 'אברהם',
יקרא החתן את שמו 'אברהם חיים' או 'אברהם מנחם' וכדומה.
וכן אם שמות הכלה וחמותה שווים, תוסיף הכלה שם על שמה,
כגון: כלה ששמה 'שרה' וחמותה שמה 'שרה',
תקרא הכלה את שמה 'שרה בתיה' או 'שרה הודיה' וכיוצא בזה.
וטוב שיקבלו הסכמה וברכה משלושה רבנים בעלי הוראה, ולא יחששו יותר כלל.
כתב רבי יהודה החסיד בצוואתו, "לא ישא אשה ששמה כשם אמו או שמו כשם חמיו".
ואמנם יש שהעירו על כן, כי בכמה מקומות בגמרא מבואר שחז"ל לא חששו לזה,
כמו במסכת סוטה (י ע"ב) שמואל סבא היה חמיו של רב שמואל,
וכן במסכת מנחות (כט ע"ב) רמי בר תמרי היה חמיו של רמי בר דיקולי.
ומבואר שלא היו נזהרים שלא יהיה שם החתן וחמיו אחד.
וידוע כי רבנו אברהם בן דוד [הראב"ד] היה חתנו של רבנו אברהם בן יצחק [בעל ספר האשכול],
ולא חשש כלל על מה ששמו כשם חמיו.
והלא הראב"ד היה גדול גם בקבלה,
וכמו שהעיד רבנו האר"י שקבלת הראב"ד היא קבלה אמיתית מפי אליהו הנביא שנגלה אליו.
וכן כתב הרדב"ז, שהראב"ד היה בקי בחדרי סודות תורתנו הקדושה,
ועם כל זה לא חשש שלא יהיה הוא וחמיו בשם אחד.
אף שאפשר אולי שנשא אותה לפני שיכנס בחדרי תורת הסוד.
וכתב הגאון החתם סופר:
מי שרוצה להדבק בחתן טוב,
אלא שחושש על מה שאומרים העולם שלא ישא אשה ששמה כשם אמו, או ששם חמיו כשמו.
אהובי, "מאן דלא קפיד, לא קפדי בהדיה" [דהיינו, מי שלא מקפיד, לא מקפידים עמו בשמים],
ובפרט שיש כאן זכות של תורה שהחתן עוסק בה,
שאפילו בית עלי מתכפר להם עוונם בתורה ובגמילות חסדים.
גם הגאון הנודע ביהודה נשאל על זה, וכתב:
דע, ויהיו הדברים הללו חקוקים על לוח לבך, לזכרון הכלל הגדול,
שאין רשות לכל חכם לאחר חתימת התלמוד לומר דבר נגד התלמוד,
והאומר דבר לסתור קוצו של יו"ד מדברי התלמוד, לא יחשב בכלל חכמי ישראל.
ואמנם כשאנו מוצאים אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה,
שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד, חייבים אנחנו למשכן נפשנו לתרץ דבריו,
שלא דיבר אלא רק לשעה או למשפחה פרטית.
וכיוצא בזה אנו מוצאים לרבי יהודה החסיד בצוואתו דברים שכמעט אסור לנו לשומעם,
כי הוא אומר שלא ישא אדם את בת אחותו, ובגמרא (מסכת סנהדרין עו ע"ב) אמרו שהוא מצוה.
וכן שלא ישאו שני אחים לשתי אחיות, ובגמרא (מסכת ברכות מד ע"א) אמרו,
שמונים זוגות אחים כהנים נשאו שמונים זוגות אחיות כהנות.
ואם היה החסיד מצווה כן לכל ישראל, הרי הוא סותר לדברי התלמוד, והיה אסור לנו לקבל דבריו כלל.
אבל האמת יורה דרכו, כי רק לזרעו אחריו ציוה לדורי דורות,
כי ראה ברוח הקודש שזרעו לא יצליח בזיווגים אלו, ואילו דברי הש"ס הם על הכלל.
ומלבד כל זה, כיון שהשידוך הוא עם תלמיד חכם, "שומר מצוה לא ידע דבר רע".
ותמיהני על רוב העולם שאין חוששים להימנע מלתת את בתם לחתן עם הארץ,
והוא נגד דברי חז"ל שאמרו שהמשיא את בתו לעם הארץ,
הרי הוא ככופתה ומניחה לפני הארי, ולהתחתן עם תלמיד חכם ששמו כשמו הם שואלים,
ולא תהא תורה שלימה שלנו כצוואה בעלמא?!
לכן יגמור את השידוך ולא יחשוש. ע"כ.
ודבריו חיים וקיימים.
ובאמת, שאפילו זרעו אחריו של רבי יהודה החסיד,
לא חששו לצוואותיו, וכמו שכתב בשו"ת שם אריה:
ושמעתי מהרה"ג מוהר"ר מרדכי מרגליות, אב בית דין סטנאב, שהיתה לו קבלה מאבותיו,
כי בזמן המהרש"א, באסיפת גדולי הדור בזמן ההוא, דיברו על אודות צוואות רבי יהודה החסיד,
ועמד המהרש"א על רגליו ואמר:
אני מבני בניו, ובצוואותיו כתב שלא יקרא איש מזרעו את בנו לא 'יהודה' ולא 'שמואל',
ואני זה שמי 'שמואל' ושם אבי 'יהודה'. ע"כ.
ובשו"ת צמח צדק מליובאוויטש הביא דברי הגאון שב יעקב ששמע מכמה גדולי רבנים שלא הקפידו אף לכתחילה על שם שווה לחתן וחמיו.
וכן השיב כבוד אדוני אבי זקני רבנו זלמן מלאדי. ע"כ.
וכתב הגאון מהר"ם פרובינצאל:
אנכי לה', אלקים אמת, ותורותיו אמת, לא ידעתי אכנה,
כי הצוואות המיוחסות לרבי יהודה החסיד, אין להאמין להם.
וכל שכן שאין לעשות מעשה על פיהן נגד קבלת חז"ל, והעוברים על דברי חכמים בשבילן,
קורא אני עליהם: "העֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשר... אתי עזבו מקֹור מִים חִיים, לחְצֹב לָהֶם בארוֹת בארוֹת נִשברִים, אֲשר לֹא יכלו המִים".
גם לא נכון לומר שכל הצוואות הללו יצאו מפי החסיד,
אלא מקורן מפי אחרים וייחסום אליו, או שנמצאו בעזבונו, והאמינו שהן שלו. ע"כ.
ועל כל פנים, אם אין השמות שווים ממש, כגון שהאחת נקראת רבקה,
והשנית נקראת רבקה בתיה, בודאי שאין לחוש כלל.
ואף אם השמות שווים, יש תקנה להוסיף שם לכלה או לחתן 29 יום קודם החופה.
ורבו הפוסקים שכתבו להקל בזה ועשו מעשה כן כמה פעמים.
כמבואר בשו"ת: צמח צדק, תורת חסד, מהר"ם בריסק בשם הגה"ק משינאווא, השיב משה,
אמרי אש, שם אריה, מהרא"ש היילפרין, הגאון רבי שלמה קלוגר, בית נפתלי, לבושי מרדכי, מנחת אלעזר, וכן כתב מהרש"ם בשם גדולים רבים ועצומים.
והסומך על כל הגדולים הללו, סמוך לבו בטוח בה' יתברך, כי לא יאונה לו כל אָוֶן.
עוד יש לצרף להיתר הנ"ל, כי בזמן הזה רוב הבאים לישא אשה, הם למעלה מגיל עשרים.
וידוע מה שאמרו חז"ל בן עשרים שנה ולא נשא אשה, כל ימיו בהרהורי עבירה.
ואם כן, אדרבה, טוב להקדים שעה אחת קודם, ולא לדחות את הזיווג שבא לפניו,
משום צוואת רבי יהודה החסיד.
וכמו שכתב בערוגת הבושם, שכל אזהרה זו לא נאמרה אלא למי שלא הגיע לעשרים,
אבל מי שהגיע לעשרים, אין לו לחוש, ומצוה לזרז עצמו ולהקדים שעה אחת קודם.
(שו"ת יביע אומר חלק ב סימן ז. הליכות עולם חלק ז רכא)
[והנה התשובה הנ"ל כתב מרן זצוק"ל בשו"ת יביע אומר,
בהיותו מכהן כאב בית דין במצרים לפני כ-51 שנה, ושם הוסיף כדלהלן:
מה גם כי בזמן הזה שהתמעטו החרדים לדבר השם, ראיתי בני עליה והמה מעטים,
ואפילו יראי השם באופן בינוני התמעטו כל כך, עד כי נער יכתבם.
כי בעוונות הרבים על ידי החינוך הקלוקל, סר מרע משתולל, ונשארנו מעט מהרבה.
וקשה הדבר עד מאוד למצוא חתן הגון ביראת השם, ו
במקרה זה שודאי מתכוונים לשם שמים לחפש דוקא בחור כזה,
אין לחשוש על מה ששמו כשם חמיו, כי מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.
ובפרט שיש לחוש פן תתן עיניה באחר שאינו הגון מצד יראת השם. עכ"ד.
אולם בספרו הליכות עולם (חלק ז עמוד רלח) בסיום התשובה, כתב מרן כדלהלן:
אמר המחבר, אף על פי שצירפנו לעיל טעם להקל מפני דוחק השעה,
שקשה למצוא זיווג טוב ביראת שמים ומידות טובות.
הנה תהילות לה' יתברך, בעשור השנים האחרונות, הלך וגדל מחנה בעלי תורה ובעלי תשובה,
ויראי שמים מרבים, על ידי התארגנות אנשים יראי ה' וחושבי שמו, מהתנועה הנקראת ש"ס,
ספרדים שומרי תורה,
שהולכים מחיל אל חיל ומשפיעים על אחינו בית ישראל להחזירם אל צור מחצבתם,
ועוד היד נטויה בעזרת ה' יתברך, לקרב עוד את אחינו בית ישראל הרחוקים,
ולהביאם תחת כנפי השכינה, ומעתה אין כל כך דוחק למצוא עזר כנגדו ביראת שמים.
אף על פי כן, מכיון שיש ספק ספיקא להתיר בענין צוואת רבי יהודה החסיד,
אפשר להתיר בענין זה שאין לו יסוד בש"ס, וכולו חומרא בעלמא וכנ"ל.
וטוב הדבר שהנישואין הללו שמוסיפים בהם שם,
יהיו בהסכמת שלשה רבנים בעלי הוראה, וכמו שכתבו בשו"ת אבני צדק ומנחת יצחק.
ולשומעים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב. ע"כ.
[מקום שאינם יודעים מענין צוואת רבי יהודה החסיד, ורגילים להתחתן כששם החתן כשם חמיו,
או שם הכלה כשם חמותה, אין צורך להודיעם כלל.
כן כתב הגאון בעל שדי חמד על בני עירו שאינם יודעים מצוואות אלו,
ואין לעוררם על זה, כי שומר פתאים ה'.
גם בספר יעלזו חסידים (לבעל הפלא יועץ), כתב, עניני הזיווגים נגזרים מן השמים,
ולכן אין לגלות להם, ולא תאונה להם רעה חס ושלום. (שו"ת יביע אומר חלק ב סימן ז)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 107-109