" משוט בארץ ומתהלך בה" (איוב א ז)
כתב מרן זצוק"ל:יש להעיר באשר חדשים מקרוב באו,
וכבר ביום שלאחר החופה נוסעים החתן והכלה לעיר אחרת [או לחוץ לארץ]
למשך כל שבעת ימי המשתה,
ובטלים משמחת החופה ושבע ברכות שבסעודות,
בהיותם טרודים במסעם, ממקום למקום נדדו הלכו,
ולא חפצו בברכה ותרחק מהם.
וטוב להוכיח לאנשים יראי ה' לבל ילמדו ממעשיהם,
ולהודיעם שאין דעת חכמים נוחה מהם.
(שו"ת יביע אומר חלק ג אבן העזר סימן יא אות יא. טהרת הבית ח"א עמוד רצז)
כתב רש"י בספר הפרדס,
אין חובה לחתן להיות דר בחופה [בית חתנים],
כי אם שבעת ימי המשתה ולא יותר. ע"כ.
ומשמע שבשבעת ימי המשתה,
צריכים להיות במקומם, ולא לנסוע ממקום למקום.
וכבר אמרו חז"ל (ברכות נד ע"ב)
שהחתן והכלה צריכים שמירה מן המזיקים.
ומלבד זה,
יש לשומרם לבל יחטאו לאחר שנאסרה עליו בדם בתולים.
ויש להאריך בכל זה.
ובשו"ת לבושי מרדכי כתב,
על אותם שדרכם כסל למו שלאחר הנישואין נוסעים למרחקים,
טוב להתרחק מסעודתם,
כי זהו עצת חטאים בעוונות הרבים,
שאיך ינצלו מקריבות בזמן ספירתה לאחר ביאת מצוה,
ודרכי הצניעות רחוקות מהם.
ומה בידינו לעשות, כי לא ישמעו לקול מורים. עי"ש.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 254