ברכות ברמקול
מותר לכתחילה לברך את הברכות שבחופה ברמקול ללא חשש כלל ועיקר.וכן ראוי ונכון לעשות,
ולא יצערו את רוב הציבור שחפצים לפחות לשמוע את הברכות,
ולענות "ברוך הוא וברוך שמו", ו"אמן", ולהרגיש שהיו בחופה,
אף אם אינם מצליחים לראותה ממש.
וכן היה המנהג פשוט אצל גדולי ישראל,
ובראשם מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף, הגאונים רבנו יהודה צדקה,
ורבנו בן ציון אבא שאול, זצוק"ל, ועוד רבים מגדולי אשכנז.
והטעם בזה, מאחר ואין המברך מוציא ידי חובה אלא רק את החתן והכלה,
והלוא הם עומדים בסמוך אליו ושומעים אותו ממש,
רק שהרמקול מסייע להגברת הקול לציבור העומד מרחוק,
ובזה יוצאים ידי חובה ואין חשש כלל.
וכל שכן לדעת הרא"ש ועוד, שברכת האירוסין היא ברכת השבח,
וכל שכן ברכות הנישואין שכמעט לכל הדעות הן ברכות השבח,
ממילא אין צריך לכוון כלל להוציא ידי חובה,
כי הברכות נתקנו לכבוד הנאספים בכלליות.
וכשאין רמקול, הציבור לא שומעים ולא עונים "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן",
ופעמים שיש ספק אפילו אם ישנם עשרה אנשים ששומעים,
מחמת הרעש והדיבורים של הציבור שאינו שומע את הברכות והחופה.
(עיין מנחת אלעזר ממונקטש, אגרות משה, שובע שמחות לאדמו"ר מליובאוויטש,
שבט הלוי וואזנר, רבבות אפרים, שער המזרח ועוד.
וכתב החזון איש, כיון שהקול הנוצר הוא על ידי האיש המדבר,
וקולו נשמע מיד כדרך כל המדברים, אפשר שנחשב כשומע ממש מפי האיש המדבר.
חזו"ע פורים עמוד נז.
ילקוט יוסף פורים תסז, ובשו"ת הראשון לציון ח"ב אבה"ע סימן י. מ"ה ה תפח)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 198