מחיאות כפיים
אין למחוא כפיים ולרקוד בשבת גם לכבוד חתן וכלה.אמרו במשנה (מסכת ביצה לו ע"ב):
אין מטפחים [ביד, להכות כף אל כף]
ואין מספקים [להכות כף על ירך] ואין מרקדים [ברגל],
גזירה שמא יתקן כלי שיר.
וכן פסקו הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכל הראשונים מלבד התוספות,
וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שלט ס"ג).
ועיין בזה בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה".
והנה בתלמוד ירושלמי מובא מעשה ברבי יהודה הנשיא שחיתן את בנו רבי שמעון,
והיו מוחאים כפיים לאחורי ידיהם [בשינוי] בשבת.
עבר משם רבי מאיר בעל הנס ושמע שמוחאים כפיים,
אמר: "רבותינו, הותרה השבת?!" [כי לדעתו אסור אפילו בשינוי].
שמע רבי יהודה את קולו של רבי מאיר, אמר,
מי הוא זה שבא לרדותנו בתוך ביתנו?!
שמע רבי מאיר את קולו וברח מחוסר נעימות.
רצו התלמידים אחר רבי מאיר, ומרוב שרץ מהר, עף סודרו [צעיפו] מצווארו,
ובתוך כך הצליח רבי יהודה לראות מהחלון את צווארו של רבי מאיר.
אמר רבי יהודה,
לא זכיתי לתורה אלא בזכות שראיתי את צווארו של רבי מאיר מאחוריו.
[ובאר הרדב"ז, כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה ממנו,
מתעוררת נפשו אל הכוונה השלימה ונחה עליו רוח השם,
וכל שכן בהיותו מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו,
תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו שפע קדוש,
וכמו שנאמר (ישעיה ל כ): "והיו עיניך רואות את מוריך". ע"כ].
ומכל זה למדנו, שאף בשמחת חתן וכלה,
לא התירו מחיאת כפיים אלא בשינוי.
(חזו"ע שבת ה רסב, רסח, רעא)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 276-277