הגאון הרב מאיר ברנדסדורפר
להלן מעט דברים מתוך תשובת הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל,שכתבה על פי בקשת הגאון רבי יצחק יעקב ווייס זצ"ל,
וזה תוכן דבריו (שו"ת קנה בשם ח"ב סימן קח):
על גודל הנחיצות להעמיד מחיצה המפסקת בין האנשים והנשים,
בעת ה'מצוה טאנץ' כדי למנוע מכשולים ואיסורים חמורים.
הענין נפרץ מאוד לאחרונה בקרב אחינו בני ישראל,
ואפילו אצל החרדים לדבר ה',
בעת ריקודים של מצוה עם הכלה,
יושבים שורה של אנשים מול שורה של נשים,
ונכשלים באיסור הסתכלות בעריות והרהורי עבירה שקשים מעבירה,
והוא נגד דין המפורש בשלחן ערוך אבן העזר (סימן כא)
שצריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד,
וגם הנשים מוזהרות בזה להתרחק מן האנשים,
וכמבואר בספר יפה ללב.
[ועיין בב"ח אבן העזר סימן כא אות א]
וכתבו התוספות, הטעם שקוראים בפרשת עריות ביום הכיפורים במנחה,
לפי שהנשים מקושטות לכבוד היום,
וצריך להזכירם שלא יכשלו בהן.
ומוכח מזה, שראיית נשים מקושטות, אף שיושבות בתפילה לעצמן,
רק שאולי יזדמן לראותן, כבר גורמת שיכשלו בהן,
קל וחומר בן בנו של קל וחומר,
שלקבוע עצמם לישב אנשים כנגד נשים מקושטות פנים אל פנים,
שזו פריצות נוראה ואיסור גמור וחמור מאוד,
ואין שום צד היתר בדבר כלל.
ונראה, שלא דוקא כשיושבים שורה של אנשים מול שורה של נשים,
אלא אפילו במקומות שלא נפרץ הדבר כל כך שישבו שורה מול שורה,
רק שהנשים נכנסות לתוך האולם של האנשים,
והם יושבים בקצה האחד, והנשים יושבות בקצה האחר,
מכל מקום, מכיון שרואים אלו את אלו,
אף שאינם יושבים ממש פנים אל פנים,
גם כן אינו הגון, ויעשו מחיצה.
ואמנם, שמחת הריקודים עם הכלה יסודתו בהררי קודש,
וממקום קדוש יהלכון, אך לעומת זה,
בודאי שאין שמחה להקב"ה כשיש הרהורי עבירה,
ועל כרחנו להודות,
שבדורות הקודמים היו זהירים מאוד שהריקודים יהיו על צד
היותר טוב בקדושה וצניעות,
כי מלבד שעצם לבוש הנשים בדורות הקודמים היה יותר בצניעות מבזמנינו,
מכל מקום גם אז לא היו נכנסות הנשים בין האנשים בעת הריקודים,
ורק הכלה לבד נכנסה ופניה היו מכוסות שלא יוכלו להסתכל בה,
וכמבואר בשלחן ערוך שאסור להסתכל בפני הכלה,
ושאר הנשים לא נכנסו כלל בין האנשים,
אלא שמעט מעט נפרץ הדבר שגם שאר נשים מקרובות הכלה
נכנסו יחד עם הכלה ועמדו אצל הדלת,
עד שבימינו נפרץ הדבר לגמרי שנכנסים ויושבים
בתוך האולם סמוך ונראה אצל האנשים.
וברור שאין זה רק ממידת חסידות,
אלא איסור ממש מעיקר הדין לשבת כך אנשים ונשים,
ויש לתקן הדבר ולהחזיר העטרה ליושנה שיהיו ריקודים של מצוה בקדושה וצניעות,
שישבו האנשים לבד והנשים לבד, בהפסק מחיצה גמורה,
אלא שמקום הריקודים יהיה פתוח גם למקום שהנשים
יושבות שגם הן יוכלו לראותם ולשמוח עמהם,
והגברים לא יוכלו לראותן.
והנה זה כמה שנים שכבר התעוררו בזה כמה אברכים יראי ה',
וראיתי כמה וכמה פעמים שעשו התיקון באופן אחר,
שהפסיקו בין מקום ישיבת הנשים לבין האנשים עם וילון פרוס
עשוי מעשה רשת ותלוי בחלל האולם סמוך למקום ישיבת הנשים,
כדי שיוכלו הנשים לראות ולהסתכל דרכו למקום ישיבת האנשים,
והאנשים לא יוכלו להסתכל למקום ישיבת הנשים,
ובכך יהיה המקום מוכשר וראוי להשראת השכינה הקדושה.
ומעשה נורא שמעתי על הגאון רבנו יוסף חיים זוננפלד זצ"ל,
בנישואי נכדתו, שהיתה יתומה מאביה - בנו של הרב,
והרב גידל אותה בביתו כבת, ונישאת לרבי אברהם בלוי,
ובהגיע הזמן של המצוה טאנץ, עמד הרב על רגליו כדי לילך לו לביתו.
ושאל החתן את הרב,
היתכן שאינו ממתין להיות נוכח במצוה טאנץ של נכדתו הכלה,
ובפרט שגידלה כבתו, ענה לו הרב,
כי איננו רוצה להיות נוכח שם,
מכיון שנשא אשה לאחר גיל עשרים,
והרי הוא ירא וחרד שלא יכשל בהרהור עבירה.
[וכן הובא בהנהגות ופסקים של הגרי"ח זוננפלד,
הנהגות הנישואין אותו, ושכן נהג אף בימי זקנותו].
ואם הגאון הקדוש הזה חשש כן על עצמו,
אנחנו הקטנים מה נענה ומה נאמר,
וברור שעצם הריקודים שם היו על הצד הטוב ביותר בקדושה וצניעות,
ואף על פי כן חשש לעצמו להיות נוכח בעת ריקודים אלו,
אם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר,
שמוטל עלינו להשתדל לכל הפחות שיהיו הריקודים בקדושה וצניעות כדת וכהלכה,
ושלא יצא מזה שום תקלה,
ולהחזיר העטרה ליושנה, ושלא יגרר מהם שום איסור. עד כאן.
הגאון הרב יצחק יעקב ווייס על תשובה זו הנזכרת,
כתב הגאון רבי יצחק יעקב ווייס זצ"ל:
"דברי הגאון הגדול הנ"ל נאמרים בהשכל ודעת תורה,
ואני מצטרף לכל מה שכתב כנ"ל". ע"כ.
הגאון הרב שבט הלוי וואזנר כתב בספר מלבושי מרדכי
בשם הגאון הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל:
בענין המחיצה שבין האנשים לנשים ב'מצוה טאנץ' שנמשך לפעמים כמה שעות,
ולפעמים שומעים גם קצת מילי דבדיחותא,
ולפעמים אף נותנים כיבוד מאכל ומשתה,
ואז תשמח בתולה במחול, בחורים וזקנים יחדיו.
אינו דומה למעמד החופה שהוא זמן מועט,
ואפשר לקיים 'וגילו ברעדה'.
אבל 'מצוה טאנץ' הנהוג היום, אינו כ'מצוה טאנץ' שהיה נהוג מימי קדם,
שבזמנינו נמשכת ה'מצוה טאנץ' שעות ארוכות הרבה יותר ממה שהיה בעבר,
וגם בגדי הנשים של היום אינם כבעבר,
ועוד כמה חילוקים,
וכפי שעורר על כל זה האדמו"ר מזוטשקא זצ"ל והסכים איתו בעל המנחת יצחק,
כפי שכתב בשו"ת קנה בושם. עי"ש.
האדמו"ר מתולדות אהרן ובספר "זכור לאברהם" כתב,
הקפיד האדמו"ר מתולדות אהרן,
שבחורים לא יהיו בשעת ריקודים של מצוה טאנץ לפני הכלה.
ולאחרונה [לאור דברי הגאון רבי יצחק יעקב ווייס והגאון רבי מאיר ברנדסדורפר הנ"ל,]
שהתקינו בעת רקוד, מחיצה סתומה בין הנשים,
ורק הכלה ישבה בפנים מכוסה בפניה, הסכים שישארו.
אבל אחרי ריקודים שלו, ציוה להם ללכת מיד.
ובחתונה הראשונה מיוצאי חלציו,
הסכים רבנו שהבחורים ישארו רק לאחר הפצרות רבות,
ויעמדו באיזה צד ופינה,
וגם לקח משכון עשר פונט מכל בחור שישמור את עיניו,
[וכן עשה בענין הנסיעה בל"ג בעומר למירון],
ואחר כך החזיר את הכסף,
לאחר ששאל כל אחד אם לא נכשל.
וכל זה כדי להשריש בתלמידיו יראת שמים ויראת חטא. ע"כ.
הגאון הרב מנשה קליין ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן רמט) כתב:
במדינת ליטא, בכלל לא עשו מה שקוראים 'מצוה טאנץ' אצל הכלה,
ועד היום מרחקים מזה.
וגם במדינתינו שהנהיגו לרקוד לפני הכלה,
גם כן לא נשארו סתם בחורים אלא חסידים ואנשי מעשה,
לאחר החתונה שכבר הלכו להם רובם ככולם,
ולא נשארו רק הקרובים ויחידי סגולה וכולי האי ואולי. ע"כ.
ועיין בשו"ת דברי שלום קרויז (ח"ו סימן קל) שנשאל,
האם ענין זה הנקרא 'מצוה טאנץ' מתיר את החשש של ההסתכלות בנשים,
כי הרי אין מחיצה בין הגברים לנשים.
ובמחילת כבוד תורתו, ירד להציל ולא הציל, וכמה כרכורים כרכר בתשובתו שם,
והכניס עצמו בדוחקים ליישב את מנהגם בכח, כמבואר למעיין שם.
ועל כל פנים, גם הרב כתב שם,
שהכלה תכסה פניה במשך ה'מצוה טאנץ'. עי"ש.
הגאון הרב גרוס גם הגאון הרב גרוס בקובץ אור ישראל (_גליון כא עמוד קמא) כתב,
הרבה מערערים על 'מצוה טאנץ',
ואומרים שקשה מאוד לקוראה "מצוה" אלא בלשון סגי נהור.
ואחר שהאריך בחיוב והכרח המחיצה שבין הגברים לנשים,
כתב: ומה שפותחים המחיצות בין האנשים לנשים ב'מצוה טאנץ',
לא ידעתי שום מקור להיתר זה, ובפרט בזמן שמחה ובדיחות הדעת,
מנין ההיתר לדבר,
הלוא אפילו אין לומר 'שהשמחה במעונו' כשאנשים ונשים בחדר אחר בלא מחיצה,
ואיך יותר לרקוד בפני הנשים בלא מחיצה, ולהוסיף שמן בדחנות למדורה.
וחקרתי ודרשתי היטב על מקור ההיתר, ואין מגיד לי אפילו תירוץ דחוק.
ואדרבה, הגאון ר' גדליה הרץ זצ"ל ראש ישיבת חידושי הרי"ם,
אמר לי שבכמה מקומות בטלו את ה'מצוה טענצל' מטעם שאין מחיצה.
ובימים הקדמונים היו נשארים רק זקני וישישי המשפחה, ועתה,
רובם צעירים ומאריכים הרבה בדברי בדחנות.
על כן, יש לתקן מחיצה ומקום לנשים שיוכלו גם כן לראות בשמחת החתן והכלה,
באופן שלא יראו אותן האנשים,
ועל ידי זה יוכלו הגברים לרקוד ולשמוח לפני החתן והכלה בטהרה.
ופני הכלה יהיו מכוסות בטול, וכך היה נהוג אצל כולם בדורות שלפנינו.
ובודאי, מי שמתנגד למחיצות ב'מצוה טענצל',
אין זה מחמת שבוערת בו קדושת איזה מנהג או מעשה רב כידוע... עי"ש.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 242-244