ה"תשלום" של הבעל לאשתו
השם יתברך הטביע באשה רצון לסייע לבעלה,
כמו שכתוב: "אעשה לו עזר כנגדו"
יש לאשה רצון לבשל, לאפות, לערוך שולחן ולסדר את הבית, לכבס ולגהץ וכדומה,
ועיקר מחשבתה בשביל בעלה, להשביע את רצונו - שיהנה וישמח ויהיה מרוצה בה.
ה"תשלום" כביכול שהוא נותן לה על כל הטרחה שלה למענו, הוא הבעת שביעות רצון והערכה.
"תשלום" זה צריך להיות בעין טובה, דבר יום ביומו,
וכפי שאומרת התורה בעניין תשלום שכר שכיר
(דברים כד טו): "ביומו תיתן שכרו", כי "אליו הוא נושא את נפשו".
כך כאן, האשה מייחלת לראות מצד בעלה הכרת הטוב והערכה למעשיה.
אבל אם אינו משבח אותה על כך, היא מרגישה שהיא מנוצלת ושהיא כשפחה בבית,
שהרי לבעל מובן וברור שהיא צריכה לעשות זאת, ואפילו אינו משבחה.
לכן עליו להכיר לה טובה בלבו, ואף לומר לה זאת ולשבח אותה בכל פעולה ובכל מה שנהנה ממנה.
וצריך שהדברים יצאו מן הלב, בהכרת הטוב אמיתית.
צריך להדגיש לה שבזכותה הוא גם בריא,
וגם לומד ביישוב הדעת ועושה מצוות,
והוא שמח ומאושר בזכותה.
רבי ישראל מסלנט היה אומר, כי לומר לאשה שהמרק שבישלה הוא טעים,
הוא כמו שאומרים לראש ישיבה שהתרוץ שלו על הרמב"ם הוא נפלא.
כי המרק זהו ה"שיעור" שהאשה מכינה עבור בעלה!
והאשה מחכה לתשומת לבו על כל יגיעתה בבית,
ובפרט שזה בשבילו, ובזה הוא נותן לה כח להמשיך בעזרתה.
כשהיה מגיע הסבא מסלבודקה לביתו בליל שבת אחר התפילה,
לפני אמירת "שלום עליכם", היה עומד וממתין מספר דקות.
כששאלוהו תלמידיו לפשר הנהגתו זו,
השיב להם:
הן בני הבית טרחו והכינו מאכלים ותבשילים עבורי לכבוד שבת,
מן הראוי אפוא להתבונן בכל פרט ופרט כדי שתהיה הכרת הטוב והבעת התודה כראוי.
שידוכים לחרדיםמתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 58