התודעה החרדית מתבססת על אוטוריטה הלכתית, הכפופה לתנ"ך, לתלמוד ולמסורת של פסיקות

והנהגות, שהתפתחו ע"י הסמכויות ההלכתיות לאורך השנים.

קודים חברתיים, הנוגעים למרבית תחומי החיים הבין-אישיים, שהשמירה המוקפדת עליהם, פעמים

רבות, לא נופלת מזו של מצוות מפורשות בתורה.

כך, לדוגמא, מתנהלים גם התהליכים, המוביליםלקשרי נישואין בחברה החרדית במסגרת של "שידוכים", המורכבים מכללים רבים, שתכליתם – שימור המורשת האופיינית לכל בית על מנטליותו, מוצאו האתני וסגנונו הדתי. 

במערכת כזאת, שבה להשכלה ולערכים מקום מרכזי, יש פיקוח מלא על הנישואין ומונעים קשר בלתי מבוקר בעזרת השידוך, האמצעי הלגיטימי היחידי להכרה מוקדמת של בני הזוג. 

בשידוך מביאים בחשבון ערכים אובייקטיביים, כגון מעמד כלכלי, הופעה, ייחוס משפחתי.

 זאת הסיבה לכך, שבמגזר החרדי עדיין ניכרת פעולתו של השדכן, ודפוסי הנישואין במגזר החרדי נושאים אופי יזום ופנים-קהילתי, בדרך כלל בשידוך ובתכנון של הורי החתן והכלה, ואינו מושתת על משיכה או עירור רגשי כמו שמקובל במגזרים אחרים (ויצטום וגודמן בתוך לשם ורואר-סטריאר, 2001.)

השידוכים ממוקמים בשיאה של ההוויה המשפחתית של החברה החרדית, שחשה יותר מכל מגזר

אחר, כי נישואים אינם רק בין בני הזוג אלא בין משפחות, ולכן יש רצון "להתאים" את השידוך גם לאופיין של שתי המשפחות.

ברוח זו, לדוגמא, תמנע משפחה חרדית מכובדת מלחתן את ילדיהם עם בני זוג חוזרים בתשובה, ואפילו עם ילדיהם של חוזרים בתשובה, כך קורה שלחוזרים בתשובה יוצעו בד"כ חוזרות בתשובה כמוהם או שידוכים מסוג ב', כגון בחורה בעלת נכות קלה או מבוגרת יחסית(שלג 2000)

מאחר שקשרי נישואין הולמים מהווים את אחד הטריגרים המשמעותיים ביותר, נודעת להם השפעה

כבירה על קבלת החלטות במגזר החרדי, כמו לדוגמא, אם לספר את עובדת היותו של בן משפחה

חולה.

יש לציין, כי למרות היחס החיובי של הקהילה לילד החריג והסובלנות כלפיו, כאשר הדבר נוגע

לשידוך, ובחברה השואפת למצוינות, ילד חריג הוא מעין כתם על המשפחה. 

התלות המלאה במשפחות המוצא לצורך הנישואין וחשיבותם של ערכים אובייקטיביים ובהם האיכות המשפחתית, כפי שהזכרנו, הופכים את הנישואין להתקשרות לא רק בין בני הזוג, אלא להתקשרות רחבה יותר עם שתי משפחות המוצא. ילד חריג או חולה כרוני בתוך המשפחה יכול לפגום בייחוס המשפחתי ועלול להיחשב כמקור לבושה, ובתוך כך להשפיע על פוטנציאל ההשתדכות עם שאר ילדיה של אותה משפחה (קנדל, 2008).