הזדהות ותמיכה - "עימו אנוכי בצרה"


מצוי שהאשה באה ומספרת לבעלה דברים שקרו לה,
כגון שהמנהלת בעבודה גערה בה על כך שאיחרה,
שלא הספיקה לסיים את המשימות שתכננה להיום,
שיש לה לחץ,
שהילדים הרגיזו אותה וכדומה.

הבעל חושב שהתפקיד שלו כרגע הוא לייעץ כיצד פותרים את הבעיה.

אולם זוהי טעות. 

עליו לדעת כי אשתו מבקשת ממנו אוזן קשבת. 

חשוב לה לדעת כי בעלה הקשיב לה והבין אותה. 

הבין איזו הרגשה לא נעימה היתה לה כשהמנהלת העירה לה, 
הבין כמה היא מאוכזבת מזה שלא הספיקה מה שתכננה,
הבין באיזה לחץ היא, ואיך הילדים הרגיזו אותה. 

ההבנה הזאת חשובה לה מאוד, ונותנת תחושה של "עימו אנוכי בצרה".

לכן חשוב שהבעל ילמד להאזין לאשתו ולהשתתף ברגשותיה. 

זהו גם כן סוג של חסד.

וטוב יעשה כשיראה לה ויבטא בדיבור שבאמת הוא מבין אותה, 
כגון "בודאי הרגשת מאוד לא נעים", "אז את ממש בלחץ", "אוי, זה כל כך מתסכל". 

ורק לאחר הבעת ההזדהות כראוי, יתכן שיש מקום גם לעצות טובות מלב אוהב.


* על הבעל לדעת כי יצירת יחס של כבוד ואהבה מתוך נקודה לבבית פנימית,
אינה תלויה דווקא במספר השעות שהוא נמצא בבית 
אלא במה שנעשה באותן שעות בהן נמצאים ביחד בבית.

לפעמים היחס מחייב להיות גם יותר שעות בבית, אך לא זו הנקודה המרכזית.

באופן כללי אם האשה מרגישה שענייניה אינם מעסיקים את בעלה
לא הועיל כלום בכל טרחו, 
אבל אם ברבע שעה שהוא נמצא בבית הוא משוחח עימה
על ענייניה, 
כגון: "חשבתי על מה שסיפרת לי שארע עימך אתמול ועל הבעיה שהתעוררה
עם השכנה, ונראה לי שיש לנהוג באופן כזה וכזה",
 וכיוצא בזה, או אז היא חשה שבעיותיה הינן בעיותיו 
והן מעסיקות את מחשבתו ובכך הושגה המטרה האמיתית בעצם הימצאותו עמה בבית. 
(נעשה אדם)
שידוכים לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 53-64