חוץ לארץ
ישנם החושבים שבחוץ לארץ לא נשבעו,
ולכן הם מנפנפים בדגל "מנהג אבותינו בידינו".
אמנם, טענתם אינה נכונה, כי אף אם נאמר שבחו"ל לא נשבעו,
הנה הסיבה לדבר אינה משום "מנהג" מקומם שנהגו נגד מנהג ארץ ישראל,
אלא משום שבמקומם נהגו בפועל לישא שתי נשים, וממילא לא היה שייך להישבע נגד זה.
אבל גם שם, אילו היו נוהגים שלא לישא שתי נשים,
והנשים היו מקפידות על זה, בוודאי היו עושים את התקנות שכתבו הרא"ש והשלחן ערוך,
שבכל מקום שהנשים מקפידות על נשיאת אשה שניה,
ויש חשש קטטה ועיגון בדבר, כיון שלא קיבלו עליהם חרם דרבנו גרשום,
יש לבית דין שבכל דור לעשות תקנות בחרמות ונידויים על זה.
כך שאין כאן לא חלוקה ל"מנהגים", ולא השתייכות ל"עדות", ולא "מסורת משפחות".
אולם, בלאו הכי טענתם אינה נכונה עובדתית,
כי הבודק ומפשפש בכתובות העתיקות,
יראה אלפי כתובות מכל העולם ומקהילות שונות שנהגו בשבועת הכתובה כמנהג קבוע,
ובפרט הקהילות שסביב ארץ ישראל:
מצרים, סוריה, לבנון, כורדיסטן, תורכיה, יון, בולגריה, יוגוסלביה, פורטוגל, גיברלטר.
נמצא שכל בני המזרח, ארץ ישראל ומצרים וכל אירופה הספרדית, נהגו בשבועה.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 288