תורת חסד על לשונה
אף אם המשפחה, מרת פנינה גוהר ע"ה,היתה בעלת חמימות ותום של אהבת תורה.
בימות החול היתה מקפידה לשמוע את קריאת התורה.
בבוקר מוקדם בימי שני וחמישי,
היתה ממלאת את תפקידה בבית, שמה לב שלא יחסר דבר,
ומיד היתה יוצאת לעבר בית הכנסת "חאג'י יחזקאל" כדי לשמוע את הקריאה.
אם היה קורה שהיתה מאחרת לבית הכנסת,
הרי שהיא לא היתה חוזרת לביתה ריקם,
אלא היתה פונה לבית הכנסת "מוסיוף" או בית כנסת אחר,
ושומעת שם את הקריאה.
כאשר היתה רואה את ספר התורה היתה נרגשת,
שולחת את ידה לכיוון ספר התורה ומשיבה לשפתיה,
ונושקת ביראת כבוד.
בעת זו היתה מבקשת ומשיחה את משאלות ליבה.
כשבניה הקטנים היו חוזרים מן התלמוד תורה,
היתה מריחה אותם בראשם
ואומרת: "יש בכם ריח של תורה, ריח של גן עדן",
והחדירה בהם אהבת התורה.
ליבה הרחום היה ער לקלוט משפחות עם מצוקה ולגמול חסדים טובים.
כשהיתה מבשלת את סיר החמין לכבוד שבת קודש,
היתה מגדילה את הכמויות,
ובעת שחוזרים הגברים מתפילת שחרית של שבת,
מיהרה למלא קערה בחמין מהביל שריחו נודף,
והיתה מבקשת מבניה הקטנים,
עוד קודם שהם עצמם אכלו,
שימהרו להגיש את המאכלים לפני שיתקררו,
ויביאום לפלונית העיוורת,
אם לילדים רכים הגרה במורד המדרגות, או לאלמונית,
אשה אלמנה ובודדה.
וכך היתה מאיצה בהם ואומרת:
"מותק, רוץ מהר עד שזה חם"!
הילדים נשמו אל קרבם את אהבת החסד,
ומיהרו לקיים את מצות אימם.
מתוך החוברת תבורך מנשים יעל עמוד 59