עבודות הבית, תפקיד הבעל / האשה?


הן אמת כי עבודות הבית - מתפקידיה של האשה הם, ועבודת קודש הם לה. 

ולא כפי שאנשים טועים משבשים את צורת הבית,
וסבורים כי הבעל והאשה שווים בזאת, 
ועל הבעל לנקות ולכבס, לגהץ ולשטוף כלים וכדומה - כחלק מן התיפקוד הרגיל שלו.

אין זו צורה מתוקנת של בית, בדרך כלל.

תפקיד הבעל להביא פרנסה, וכן עליו לדאוג לתחזוקה של הבית, תיקונים וכדומה. 

ואילו מלאכות הבית השוטפות הן מתפקידי האשה.

נסיון לטשטש תחומים אלו ולהשוות בין הבעל לאשה, אינו בריא כלל וכלל.

לכן טרם שנבוא לדבר על עזרת הבעל, 
יש להדגיש כי אין הכוונה לערב תחומים,
ולהציע, כשיטה וכדרך חיים, לכתחילה, 
שהבעל הוא זה שישא בעול מלאכות הבית.

זהו שיבוש צורתו של בית, שיבוש צורת הבעל וצורת האשה. 

גבר העוסק בתמידות בעבודות הבית, 
הדבר מייגע אותו, 
ולפעמים שאף "מקטין" אותו וגורם לו להיות מתוסכל ועצבני, 
כי אינו בנוי להתעסק ב"זוטות".

לעומת זאת האשה בנויה למלאכות אלו, 
יש לה את הסבלנות לכך, 
ואדרבה הדבר טוב ובריא בשבילה,
היא יכולה לחוש בזה סיפוק רב, 
ודווקא דרך מלאכות הבית היא בונה את ביתה, 
ומבטאת את ההענקה וכח הנתינה וההטבה שלה כלפי בני הבית.

 [ונרחיב בכך בעז"ה בהנהגת האשה]

אחר שהתחומים ברורים, כאן מגיע הנושא של "נושא בעול עם חברו".

דהיינו כשאדם רואה את חברו כשיש עליו עול כבד מידי, 
המכביד ומקשה עליו, עליו לשאת עימו את העול ולעזור לו.

גם האשה בעבודות הבית,
 לפעמים שהעול כבד וקשה לה, 
ועל הבעל להיות עירני, לפקוח עין,
 לעמוד לצידה ולשאת עימה בעול בעת הצורך. 

בפרט בזמני לחץ, כגון: בערבי שבתות וימים טובים,
או כשאינה מרגישה טוב, 
בזמני חולשה כמו הריון ולידה וימי נידתה, שראשה ואבריה כבדים עליה, 
או כשסתם עייפה מאד. 

עליו לדאוג לה, לעזור לה,
לעשות העבודות במקומה או יחד עימה,
להגיש לה מה שצריכה, לדאוג לה למאכלים מחזקים ומבריאים וכדומה.

וכן מבחינה נפשית לעודדה ולתת לה כוחות
ודברי חיזוק שלא תרד בנפשה.

אם הבעל חלילה עוזב אותה לנפשה ואינו מתעניין כלל בעבודותיה בבית, 
כאילו בשבילו זהו "מחוץ לתחום", 
היא מרגישה שכל העול שלה שייך רק לתחומה, 
ואז הנטל כבד וקשה מאוד.

ואילו כשהבעל מתעניין בה ומסייע לה בעת הצורך,
היא מרגישה הקלה, שהיא אינה לבד בעול זה,
ועצם ההצעה שלו לבא לעזרתה נותן לה כח ותחושה שיש מי שנושא עימה את העול.

 ופעמים רבות היא מוותרת על עזרתו בפועל, 
ודי לה בהרגשה זו שאכפת לו ממנה והוא רוצה לסייע לה.

על האדם לדעת כי החסד המשובח ביותר, 
הוא החסד אשר הוא עושה בבית, עם אשתו וילדיו הזקוקים לו.

כותב הרב וולבה:
רבינו חיים ויטאל אמר,
כי מידותיו של אדם נמדדות אך ורק כפי יחסו אל אשתו, כלומר, 
אדם העוסק בגמילות חסדים עם המון אנשים, מלווה ונותן, מבקר חולים,
משמח חתן וכלה וכו' 
בודאי ישחק ליום אחרון בבוא עת פקודתו,
כי זכויות רבות לו במעשי חסד. 

אבל ידע נאמנה כי בשמים בודקים איך התנהג עם אשתו,
אם גם עמה גמל חסד כל ימיו - אשריו וטוב לו,
אך אם אותה הקניט והזניח בביתו, 
כעס והקפיד ללא רחם, 
ללא חסד ונשיאות בעול - זה מכריע את דינו, 
ולא יזכרו לו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים! 
(מאמרי הדרכה לחתנים שיחה שניה אות ג)
שידוכים לדתיים

מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 62-63