איש ואישה שזכו

מרן מלכא שליט''א בשאלות ותשובות ''יביע אומר'' (חלק ו' סימן ח)
מביא בשם הזהר הקדוש שחלה חובה על כל הקהל לעמד בזמן החפה,
מפני השכינה נמצאת בשעה ההיא באותו מקום.

ובזמן חפה וקדושין הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו, נמצא שם.

בברית מילה יש לעמד כי אליהו הנביא מגיע לשם.

כתב הבית חדש (באבן העזר סימן סב), שאומרים בזמון שלאחר שמחת החפה:
''נברך אלוקינו שהשמחה במעונו'' , מפני שהקדוש ברוך הוא ישתבח שמו,
שמח אתם וממילא אין זה סתם טכס לציון קשר בין בני הזוג,
אלא ''קהל ה’ '' מתהוה על ידי חפה קדושה זו.

מדוע אנו אומרים שעל ידי קשר הנשואין נוצר ''קהל ה' '' ?
לפי שכתוב (דברים כג, ג): ''לא יבוא ממזר בקהל ה' '' ,
ופרש רש''י שממזר ''לא ישא ישראלית''.

ורואים, שאם אדם נושא אשה ישראלית כשרה נכנס ובא בקהל ה'.

וממזר, שיש בו מום זר (יבמות עו:) אינו יכל להיות חלק מקהל ה'.

מדוע? מפני שהוא נולד על ידי עברה של אסור עריות שיש בו כרת.

ודומה האשה לשדה ותנובת השדה תלויה במה שזורעים בו (כתובות יב:),
מי שזורע בצל קוטף בצל, ומי שזורע שושנים קוטף שושנים.

לכן אמרו חז''ל (ברכות ח.) שבארץ ישראל היו שואלים את החתן והכלה:
''מצא או מוצא''? יש פסוק: ''מצא אשה מצא טוב''
ויש פסוק: ''ומוצא אני מר ממות את האשה''.

הכונה בכל זה היא שצריך להזהר מאד בחיי הנשואין, כדי שלא יבואו להרגיש מר ממות,
חם ושלום ואז חייהם אינם חיים (ביצה לב:), וזה קשה יותר ממות,
(יבמות סג.) או להרגיש ''מצא אשה מצא טוב'' ולחיות חיים מאשרים.

ובמה זה תלוי? באמונה!

מי שאומר ''מוצא אני'' וסומך על דעתו ושכלו וכחו,
טועם בסוף מר ממות, כי הקדוש ברוך הוא לא משתתף אתו בזה כלל ועקר,
ואז עולה הכל באש, כי שם י ה פרח מביניהם.

שכידוע: ''איש ואשה שזכו שכינה ביניהם'' (סוטה יז)
כשיוצאת היו''ד מהאיש והה''א מהאשה נשארת אש ראשי תבות:
אין שקט, אין שלוה, אין שלום, אין שלמות, אין שכינה.

''מצא אשה'' פרושו שאומר שהכל מאת השם יתברך,
ולגבי דידי האשה היא כמו מציאה, שלא טרחתי עליה,
ולא עמלתי לבקשה ככסף וכמטמונים, ולא סמכתי על דעתי בבחירתה.

אלא, שאלתי רבנים גדולים בעלי נסיון ובעלי דעת תורה,
וקבלתי עצתם והדרכתם לכל המצטרך לי.

והקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, הנמצא תמיד עם מי שתולה בו הכל,
נתן להם עצה טובה להדריכני בדרך מישרים, וממילא ''מצא טוב''.

ידוע מה שמרן החזון איש היה אמר,
שאם חתן וכלה שומרים על הקדשה לפני החתונה,
הקדוש ברוך הוא שומר עליהם אחרי החתונה.

וכשבעל ואשה שומרים על הקדשה כשאסור,
אז הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו שומר עליהם כשמתר.

ומראים בזה שבונים ומעמידים נשואיהם על אדני פז יציבים על פי דרך תורתנו הקדושה.

ובזה פותחים פתח ומכניסים את הקדוש ברוך הוא לביתם,
להשרות שכינתו ביניהם ובתוכם.

הנה בגמרא (מועד קטן יח:)
מבאר, שיש הוכחות מהתורה ומהנביאים ומהכתובים שהקדוש ברוך הוא,
ישתבח שמו, הוא המקשר בין בני הזוג.

מהתורה שנאמר אצל לבן: ''ויען לבן ובתואל ויאמרו: מה' יצא הדבר'' (בראשית כד, נ).

מהנביאים בענין שמשון הגבור: ''ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא'' (שופטים יד, ד).

מהכתובים ''בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת'' (משלי יט, יד).

וב''עיון יעקב'' שם כתב, שהביאו חז''ל שלשה פסוקים לרמז בהם על שלשת סוגי השידוכים הקיימים.

הפסוק בתורה מרמז על יצירת קשר בין חתן וכלה ששניהם צדיקים,
כמו זווגם של יצחק ורבקה.

הפסוק בענין שמשון מרמז על זווג בין צדיק ורשעה.

והפסוק בכתובים מרמז על רשע וצדקת, כמו אביגיל אשת נבל ואשתו של און בן פלת.

המאמינים באמונה שלמה,
שהכול נעשה בהשגחת השם יתברך ועל ידי זה מבטלים דעתם לדעת התורה הקדושה,
הקדוש ברוך הוא מנהיגם בכל מעשי ידיהם לחיים טובים ולשלום.

כעת אולי ברור ההבדל בין חכמת המדע והפסיכולוגיות למיניהן לבין חכמת התורה הקדושה.

המדע מנסה להסביר כל דבר על פי השכל הקטן,
וכשמתגלה ריב או וכוח בין כעל ואשה מנסה הפסיכולוג לישר את ההדורים
על פי השכל וההגיון על ידי עוד פגישה ועוד שיחה.

מובן שזה לא מצליח תמיד,
שהרי ''דעותיהן אינן שוות'' ובמקרים אין ספר הבעיות מתרבות והקרע מתרחב,
וה' ירחם... אבל, כשדנים כל בעיה על פי חכמת התורה,
וכאשר אין בני הזוג רוצים להבין את מהלכי ומארעות חייהם על פי השכל וההגיון הגשמיים,
אלא להפך, באים הם עם נכונות בריאה לקבל ברצון באהבה ובאמונה את המענה לשאלה
מהו רצון השם יתברך מאתנו בנשואינו וכיצד עלינו להתנהג כדי לעשות רצוננו כרצונו,
ממילא קל להם מאד לקבל הנהגת התורה הקדושה,
ואשרינו שזכינו להיות נמנים עם האחרונים.

וזהו רק מעט מן השכר הגדול שמקבל אדם השומר חקות התורה הקדושה,
שאף על פי שאין מובן לו טעמם בכל זאת מקימם ומראה על ידי זה חובתו לבורא עולם,
ומגלה בזה מי הוא עבד ה' באמת.

וזוכה לסיעתא דשמיא מרבה, ואשרי האיש שזכה לזה.


זכויות שמורות מתוך המאגר התורני "תורת אמת"