כולם עומדים
בעת האירוסין והחופה ושבע הברכות, על כל הקהל לעמוד ולהאזין.וכתב מרן זצוק"ל:
ואם יש אנשים שיושבים בעת שבע הברכות, יש להוכיחם וללמדם שעליהם לעמוד,
מכל הטעמים שיבוארו להלן. (שו"ת יביע אומר חלק ו אבן העזר סימן ח)
ראשית, כן מפורש בזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר תיקון י),
וזו לשונו: "בחופה, צריכין עמא קדישא למיקם בעמידה קדם חתן וכלה עם החזן
לברכא לון בשבע ברכאן, ולקדשא החתן לכלה בקדמיתא בקידושין".
[תרגום: בחופה צריכים העם לקום ולעמוד לפני החתן והכלה עם החזן לברך להם שבע ברכות,
ולקדש החתן לכלה מקודם לכן בקידושין].
וכתב המהריק"ש, הטעם שנהגו לעמוד בחופה ושבע ברכות,
משום ברכת 'אשר ברא' שיש בה ברכה לכלל ישראל,
"מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה...",
ולברך את ישראל, ציוה השם יתברך שיהיה בעמידה,
כמו שדרשו חז"ל (סוטה לח ע"א), "כה תברכו" בעמידה,
שנאמר "אלה יעמדו לברך את העם",
לפיכך מברכים את כל הברכות בעמידה, שכולם כאחד.
ורק כשמברכים לאחר הסעודה, לא הטריחו את המסובים לעמוד. ע"כ.
[וכמו בקריאת ההלל שבליל פסח על כוס רביעית,
שאף על פי שהיה צריך לאומרו מעומד ככל הלל,
כמו שדרשו חז"ל מהפסוק "הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה'",
אך כדי שלא להטריח את המסובים לאחר הסעודה,
אומרים אותו מיושב.]
ובספר תושע יהודה כתב הטעם לעמוד,
על פי מה שהובא בזוהר הקדוש (תרומה קסט סע"א),
שצריך לעשות חופה נאה לכבוד כלה עילאה, היא השכינה שבאה לשם.
וכיון שכן, חייבים לעמוד לכבוד השכינה,
כמו שרב יוסף היה עומד לפני אמו והיה אומר,
אעמוד לפני השכינה (קידושין לא ע"ב).
ודברי פי חכם חן.
ובכנסת הגדולה (הלכות מילה) כתב, בשעה שמברכים שבע ברכות,
נוהגים לעמוד מפני חיבוב וכבוד המצוה,
וכמו שאמרו במשנה (ביכורים פ"ג מ"ג):
כל בעלי אומניות עומדים מפני מביאי ביכורים ושואלים בשלומם,
ואומרים להם: אחינו, אנשי מקום פלוני, בואכם לשלום!
שחביבה מצוה בשעתה.
ופה תיריא [שם מקום] לא נהגו לקום,
והנהגתים לקום בשעת הברכות. ע"כ.
וכן כתב בשו"ת עולת שמואל.
ובכנסת הגדולה באבן העזר כתב טעם אחר,
שכיון שהחתן דומה למלך, יש לעמוד לכבודו כשהוא עומד.
ושמעתי שבעיר ש אלוניקי לא נהגו לעמוד, ולא ידעתי למה.
ובבואי למקומות אלו, מצאתי המנהג כמו בשאלוניקי,
ונהגתי בעצמי לקום, וגם כל העם בראותם שקמתי, על עומדם יעמודו,
זולת קצת חכמים שלא ידעו ולא יבינו אפילו במסכת כלה ולא שימשו תלמידי חכמים כלל.
ובמקום שנהגו לעמוד,
זה שאינו עומד עובר על מה שאמרו "לא ישב בין העומדים".
ושוב הוגד לי, כי בספר הפליאה כתוב שיש לעמוד בשעת הברכות,
ומן הטעם שכתבתי.
ומעתה העיורים הביטו לראות שהמנהג הזה היה מימי קדם. ע"כ.
גם הגאון רבי שלמה קלוגר כתב,
אסור לקהל לישב בעת שבע הברכות שבחופה.
וכן כתבו עוד אחרונים.
והמנהג שכל הקהל עומד על רגליו מתחילת ברכת הקידושין עד גמר שבע הברכות.
ואף שיש לומר שבקידושין עדיין אין עליו תורת חתן הדומה למלך,
שהרי מותר הוא בעשיית מלאכה,
וגם אינו נחשב עדיין חתן שמוחלים לו על כל עוונותיו,
אלא רק בנישואין, וכמדוייק בלשון חז"ל (יבמות סג ע"ב) "הנושא אשה,
עוונותיו מתפקקין".
ולא כמו שכתב בספר שיח שרפי קודש בשם הרבי מקוצק, שמה שאמרו (קידושין מט ע"ב)
"האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק,
אפילו היה רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו",
ומשמע שדי בהרהור תשובה כדי להקרא צדיק,
וכל זה רק במקדש אשה, שכיון שהוא חתן מוחלים לו על כל עוונותיו,
אבל לאדם אחר לא די בהרהור תשובה בלבד,
אלא צריך תשובה מעולה וחשובה. ע"כ.
ואין דבריו מוכרחים, כי בקידושין לבד עדיין לא מוחלים לו כל עוונותיו,
ובכל זאת בהרהור לבד, הריהו נעשה צדיק.
וכן כתבו בספר היכל מלך ועוד, שמוחלים לו דוקא בנישואין.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 198-199