אופן ההיתר לברר
עצם הבירור על המשודך ומשפחתו, אין בו איסור לשון הרע,
אף שיכול להיות שישמע דברים לא טובים, מפני שיש תועלת בדבר.
אך קודם לכן עליו להודיע לנשאל שיש לו תועלת בבירורו,
כדי שגם הנשאל יתכוון לתועלת ולא יכשל באיסור לשון הרע.
ואמנם על השואל להיזהר שלא להאמין לדברי הנשאל בהחלטה ברורה, אלא בדרך חשש בלבד.
כתב החפץ חיים (הלכות לשון הרע כלל ד אות יא):
ודע עוד עיקר גדול, אם אחד רוצה לעשות פגישת שידוכים עם חברו וכיוצא בזה,
אפילו לא שמע עליו עד עתה שום רעה, מותר לו לדרוש ולחקור אצל אנשים על מהותו ועניינו,
אף שיכול להיות שיספרו לו גנותו,
כיון שכוונתו לטובת עצמו שלא יצטרך אחר כך לבוא לידי היזק ולידי מצה ומריבה וחילול השם,
חס ושלום.
אך צריך שיודיע לשואל שרוצה לעשות שידוך עמו,
ובזה לא יהיה עליו שום חשש איסור של "לפני עיור לא תתן מכשול",
שמכשיל את חברו בלשון הרע, כי אף אם יספר את עוצם גנותו, אין הוא עושה בזה איסור,
כיון שלא התכוון בתשובתו לספר גנותו של חברו, רק אומר האמת כדי להיטיב עם השואל, וזה מותר.
אבל אם לא יודיע לחברו את סיבת דרישתו, ויעשה עצמו כמתנכר,
כדי שיוודע לו בטוב מהותו של האיש, נראה פשוט שעובר על 'לפני עור',
שנכשל חברו באיסור אם יספר עליו דברי דופי, אפילו אם אמת הוא, כי סוף סוף לגנותו התכוון.
ובאמת, כאשר יבוא לחברו ויאמר לו:
"אחי, אמור לי ענין אחד שאני רוצה לדרוש מעמך, רק כפי מה שאתה יודע,
ולא יהיה עליך איסור אם תגלה לי, כי כוונת שנינו לתועלת ולא לגנות,
ואני מבטיחך שלא יוודע ממני דבר", בודאי ישיב לו האמת.
ורוב העולם נכשלים בזה בעוונות הרבים בענין שידוך וכדומה,
שרוצים לידע עצם מהותו של המשתתף עמם, ורוצים לדרוש ולחקור,
והם מתנכרים ועושים עצמם כאילו אין נוגע להם מזה שמץ דבר,
ועושים בזה איסור שמביאים את חבריהם ללשון הרע.
ועוד יותר עושים, שאין מתחילים לשאול על מי שרוצים להשתתף עמו אלא על אנשים אחרים,
כדי שלא יבינו שיש להם נגיעה בזה,
וכך מכשילים לחבריהם לדבר לשון הרע על הרבה אנשים בלי שום תועלת,
על כן צריך לעשות כמו שכתבנו.
[וכן יקרה כמה פעמים שאחד דורש על בנו או קרובו הדר בעיר אחרת את מצבו ועניינו,
ובתוכם שואל גם כן על תורתו אם הוא לומד עדיין או לא.
הנה על פי דין הוא כך, אם דעתו בשאלתו כדי שתהיה מזה תועלת על להבא,
דהיינו שאם יוודע לו שפירש מהתורה יזרזנו על להבא, בודאי מותר ונכון הדבר,
וגם הנשאל צריך להשיב לו האמת,
ובלבד שיודיענו השואל מתחילה שהוא קרובו ורוצה לידע האמת,
שבזה יוסר עוון לשון הרע מהמשיב,
ועוון "לפני עור" מהשואל. אבל מה שרגילים העולם כשאחד עוקר דירתו מעירו לעיר אחרת,
ואחר כך כשרואה את אחד מעירו הראשונה הוא חוקר ודורש אחר כל אנשי העיר בכלל ובפרט,
על מצבם ותהלוכתם בדברים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו,
אם הם לטובה או לרעה, ובפרט שואל על בני בעלי בתים בעלי תורה אשר היו לפניו,
האם לומדים עדיין תורה או פירשו הימנה.
ובסיפור כזה אין שום היתר, כי השואל אין כוונתו כדי שילך אחר כך ויוכיח את אנשי עירו הישנה,
וכל שכן המשיב שבודאי אין כוונתו לזה,
וסיפור כזה הוא מעורב בלשון הרע מראשו ועד סופו,
כי הוא דורש אחר כל אחד ואחד מאנשי עירו,
ויש לו מדה מיוחדת על כל אחד ואחד איך לתארו ביראת השם יתברך ואיך להגבילו במדותיו.
הבט נא וראה כמה לאוין ועשין עובר כשמספר או מקבל לשון הרע על אחד מישראל,
ובפרט בסיפור הנ"ל, שכל שיתרבו האנשים בעיר ויתרבה הסיפור,
ירבו הלאוין והעשין, ועל כל אחד ואחד יתן דין וחשבון, על כן שומר נפשו ירחק מזה עד מאוד. ע"כ.
ישמע חכם ויוסף לקח.]
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 104-105