הבטחת הקב"ה לאשה


ראוי לייחד, ולו מילים קצרות, לענין אשר הרבה משלום הבית תלוי בו,
ונשים רבות אינן מודעות די הצורך לחשיבותו.

מובא בספר "אוצר שלום בית":

בתי היקרה!
תמציאי את עצמך תמיד לבעלך ולא תתחמקי ממנו, כי בזה תשמרי אותו מעוונות,
ובפרט בדור הזה, אשר הפריצות וההפקרות ברחובות כל כך גדולים,
והכל משוקץ ומתועב, כי זוהמת הגויים ואומות העולם התערבה והתפשטה בינינו,
והנשים זרקו והורידו מעצמן את מידת הצניעות
והבושה והולכות בפריצות כדי להכשיל את בני האדם בעבירות,

ועל כן בזה שאת תמציאי את עצמך תמיד בעת טהרתך אל בעלך, ותייפי את עצמך בפניו,
ותראי לו אהבתך, בזה תשמרי אותו מכל רע, ויתרחב ליבו ודעתו, ויזכה להיות שמור על ידך
מחטאים ועוונות, והיה זה שכרך גדול בשמים, כי כשהאשה שומרת את בעלה מעוונות
ועוזרת לו לקרר את יצרו הרע בה, שכרה ומעלתה מאוד חשובים בשמים, ומתפארים
עימה בכל העולמות.

וגדולה ההבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים,
בזה שמחכות על בעליהם ועוזרות להם להינצל מעבירות.

ובזה תוכפל אהבתו אליך מאוד מאוד, וירצה לעשות את כל רצונך.

בתי היקרה!
אל יהיה נקל דבר זה בעינייך כי זה עיקר גדול בחיי הנישואין,
ובזה תלוי כל קישור ויחוד אהבת בעלך אליך, ובזה תקני את לבבו לגמרי אליך".

מתסמיני הדור  - עייפות מתמדת.

מה שגורם לאשה להיות "לא זמינה" לבעלה.

אולם החכמה היא לבנות סדר עדיפויות נכון, תוך מתן חשיבות רבה לענין זה,
אשר חז"ל מכנים אותו (מסכת שבת קנב ע"א) "משים שלום בבית".

תהא האשה "צופיה הליכות ביתה",
ובחכמתה תדע להתנהל באופן שיותיר בה מספיק כח פיזי ונפשי להיות זמינה,
בחמימות ובאהבה לבעלה.

נזכור כאן את נשות ישראל במצרים, אשר עליהן אמרו חז"ל,
כי "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו".

ומה היתה זכותן המיוחדת?
ששמרו בכל כוחן על חיי המשפחה.

הן לא השלימו עם מעלליו של פרעה,
אשר מזימתו העיקרית היתה למנוע חיי משפחה ["הבה נתחכמה לו פן ירבה"].

לעת ערב, לאחר שעבדו עבודת פרך קשה ומייגעת, פינו זמן וכוחות, והיו הולכות לבאר,
שואבות מים, והיה הקב"ה מזמין להן דגים קטנים משובחים בתוך כדיהן,
וכך היו ממלאות חצי כד בדגים וחצי במים, והולכות לבתיהן ומבשלות שתי קדרות -
אחת של מים ואחת של דגים.

הן היו מכינות לבעליהן ארוחה טובה, מתקשטות יפה, ומוליכות אותן אל בעליהן בשדה,
שירחצו במים החמים ויאכלו את הדגים.

כך היו מעודדות את בעליהן ומרצות אותם בדברי חשק וחיבה, כדי להמשיך בקיום חיי המשפחה.

זו היתה זכותן של אמותינו, שידעו את תפקידן וריכזו בו את כוחותיהן.

"כל אשה שתובעת את בעלה לדבר מצוה - 
הויין [יהיו] לה בנים, שאפילו בדורו של משה לא היו כמותם!" 
(מסכת עירובין ק ע"ב).

ומבארת הגמרא:
כיצד היא תובעת את בעלה? לא בפיה ובחוזקה, שאין זו מידה יפה לאשה,
אלא "דמרצייא ארצויי קמיה", כלומר שמראה לפניו ענייני חיבה ומתקשטת לפניו.
(רש"י. הראב"ד בעלי הנפש שער הקדושה)

שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 78-79