תענית לבני אשכנז
מאחר ויום החופה הוא יום מחילת עוונות,על כן נהגו בני אשכנז שהחתן והכלה מתענים ביום חופתם,
כדי להכניע לבבם לשוב בתשובה שלימה.
ואולם אם הכלה חלשה וכדומה, אינה צריכה להתענות.
כן כתבו מהר"י ברונא, מהר"ם מינץ, והרמ"א (אבן העזר סימן סא ס"א).
ויש מקומות שנהגו שהחתן בלבד מתענה ביום החופה,
אבל הכלה אינה מתענה כלל.
(שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן סא. שו"ת יביע אומר חלק ג סימן ט אות ב)
חתן מבני אשכנז שיום חופתו חל ביום שאסור בתענית כראש חודש,
חנוכה, פורים, ט"ו בשבט, ט"ו באב, אסרו חג וכיוצא בהם, לא יתענה.
אולם ימי חודש ניסן ויום ל"ג בעומר,
שאין איסור להתענות בהם אלא מחמת מנהג, יתענה.
ראש חודש ניסן בלבד, מתענה בו החתן.
כיון שבלאו הכי יש נוהגים להתענות בו, בגלל שנפטרו בו נדב ואביהוא.
(הרמ"א אורח חיים סימן תקעג. צד)
וידוי ארוך -
מנהג בני אשכנז שהחתן אומר בערב יום החופה את הוידוי הארוך
הנהוג לאומרו ביום הכיפורים, ואפילו בראש חודש.
(שו"ת יבי"א ח"ג ס"ט סוד"ה ומה שכתב)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 151