חתונה בבין המצרים
מנהג בני אשכנז שלא לשאת אשה בימי בין המצרים,אבל מנהג בני ספרד לשאת אשה עד ראש חודש אב, כדעת מרן השלחן ערוך שקיבלנו הוראותיו,
ואין צריך להימנע מזה כלל ועיקר, ובפרט בדור הזה שרבו המכשולים,
שבודאי יפה שעה אחת קודם
[וכבר אמרו חז"ל (מסכת אבות פ"ב מ"א): "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה"].
ופשוט שאשכנזי רשאי להשתתף בשמחת נישואין של בני ספרד בימים אלו, וכנ"ל.
(שו"ע או"ח סימן תקנא ס"ב. חזו"ע שם עמ' קמ, קנג)
חתן אשכנזי שאינו נזהר באיסור נגיעה עם כלתו, והגיע להירשם לנישואין,
יקבעו לו את החתונה מהר ככל האפשר ואף בימי בין המצרים, ולא ידחוה לאחר מכן כלל וכלל.
והמחמיר בזה, יוצא שכרו בהפסדו, שמכשילם בעבירות חמורות ביותר, השם יצילנו.
במקום צורך, לפי ראות עיני החכם, יש להתיר אף לחתן אשכנזי בן תורה
לישא אשה בימי בין המצרים.
וזו לשון מרן זצוק"ל (שו"ת יביע אומר חלק ו סימן מג) לפני כ19- שנה:
בבואי שנה זו (תשכ"ט) לשרת בקודש בעיר ואם בישראל, תל אביב רבתי והמחוז,
הוריתי בסייעתא דשמיא לרבנים רושמי הנישואין ברבנות הראשית לתל אביב יפו,
להרשות לעשות נישואין לספרדים ועדות המזרח גם לאחר י"ז בתמוז עד ראש חודש אב,
כדעת מרן השולחן ערוך שקבלנו הוראותיו, וכמנהג עיר קדשנו ותפארתנו ירושלים תובב"א.
ובפרט, שרוב הנרשמים לנישואין, הם רווקים שעדיין לא קיימו מצות פריה ורביה.
ואף על פי שעד כה לא נהגו לרשום לנישואין בימי בין המצרים גם לספרדים ועדות המזרח,
הוריתי שמכאן ולהבא ינהגו להקל כאמור וכו'.
ולאחר שהאריך מרן בביאור טעמי ונימוקי ההלכה בטוב טעם ודעת, סיים כך:
ועוד, שבהיות ועתה על פי הרוב, החופות נערכות באולמות,
וכשהנישואין נדחים עד לאחר ט' באב, אין משיגים בנקל אולם לצורך החופה,
ודוחים את החופה למספר חודשים עד שיתפנה אולם,
ובינתיים החתן שרוי בהרהורי עבירה הקשים מעבירה,
ומכל שכן בעוונות הרבים בדור הזה שהפריצות מרובה,
והמשודכים נכשלים בעבירות חמורות מהתורה, אם כן אדרבה,
מצוה להשיאם, יפה שעה אחת קודם.
ועל כיוצא בזה כתב בתרומת הדשן שהעולם נוהגים להקל,
משום שבכל יום הפרוץ מרובה ורבו בעלי עבירות,
ולכן טוב שלא לאחר להם הנישואין להצילם מן החטא.
והמחמיר בזה, יוצא שכרו בהפסדו,
שמכשילם בעבירות חמורות אביזרייהו דגילוי עריות, השם יצילנו.
ואפילו עדות שנהגו להחמיר כדברי הרמ"א, יש להקל להן בזמן הזה,
כיון שיש תקלה במנהג זה.
וכיוצא בזה כתב הגאון יעב"ץ (שאלת יעבץ ח"ב סימן טו),
כי מר אביו החכם צבי ציוה לבטל מנהג המחמירות... משום שהיא חומרה המביאה לידי קולא,
והרבה ממנהגי אשכנז הלוואי שלא היו ולא נבראו בארץ הלזו, שיוצא מהם חורבה,
ותקלות גדולות ועצומות בגופי איסורי תורה החמורים.
ולכן מצוה לפרסם ההיתר, ביחוד בדורנו שרבתה הפריצות בעולם. עכ"ד.
וכיוצא בזה כתבו כמה אחרונים, נודע ביהודה, תשובה מאהבה ועוד.
וכל זה ראוי להצטרף כדי להתיר לבני אשכנז נישואין אחר י"ז בתמוז כשלא קיימו פריה ורביה,
ויש צורך בדבר, וכמו שכתב ערוך השלחן.
אבל לבני ספרד שנוהגים כדעת מרן שקבלו הוראותיו,
יש להתיר בפשיטות עד ראש חודש אב.
ושמעתי שיש טוענים על דברי, שמאחר והרבנים הראשיים הספרדים לתל אביב יפו שקדמוני,
הניחו המנהג להחמיר, אין לשנות המנהג.
אך אין זו טענה נכונה,
כי ידוע שהרבנים הראשיים הספרדים שקדמוני היו כפופים לעמיתיהם הרבנים הראשיים האשכנזים, הגאון רבי בן ציון עוזיאל זצ"ל היה כפוף לגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
וכן הגאון רבי יעקב משה טולידאנו זצ"ל בהיותו רב ראשי לתל אביב יפו,
לא היה יכול להרים ראש כלפי עמיתו הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל ולחלוק עליו בהלכה.
והם היו ממונים ושולטים על הרבנים רושמי הנישואין, והנהיגו הכל כמנהג בני אשכנז,
ולמען השלום שתקו, "שרים עצרו במלים, וְכף ישימו לפיהם" (איוב כט ט).
וכל הדברים הללו מפורסמים בבירור גמור, וזה בודאי לא נחשב מנהג.
אבל אנחנו שלא כפופים, תהילות לאל יתברך,
על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה להורות כדעת מרן שקבלנו הוראותיו,
ולהשוות מנהג עירנו תל אביב יפו כמנהג עיר הקודש ירושלים דדהבא [של זהב],
"כי מציֹון תצא תוֹרָה, וְדבר ה' מירושליִם" (ישעיה ב ג).
וכן קיימו וקבלו הרבנים הגאונים רושמי הנישואין,
ונקבע המנהג זה שנים רבות,
להתיר נישואין לספרדים ועדות המזרח לאחר י"ז בתמוז עד ראש חודש אב.
והבא לשנות ולהחמיר, חטא הרבים נשא, וידו על התחתונה.
ושומע לנו ישכון בטח, ומה' ישא ברכה. ע"כ.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 142-143