פרק ד חינוך הילדים :
חינוך הילדים עמד בראש מעייניהם של הרב ציון ויעל,
והשקיעו בכך כוחות מרובים,
בבחינת "ואת עמלנו - אלו הבנים".
יחד יצרו עבור המשפחה כולה "חממה" רוחנית,
עם חום של אהבת תורה,
ערך לתלמידי חכמים, אהבה למצוות,
וחוויות רוחניות מלאות הווי ועוצמה.
גם בתחום זה עמדה יעל לצדו של בעלה שליט"א במלאכת הקודש,
ותרמה את חלקה המיוחד.
אומר שלמה המלך (משלי א ח):
"שמַע בנִי מוסר אביך, ואל תטֹש תֹוַרת אמך" -
ישנה כאן פניית חיבה אל הבן,
שידבק בדרך הטובה שהנחילו לו אביו ואמו.
אולם נתבונן ונראה,
כי ישנו בפסוק הבדל בין הנחלת התורה של האבא לזו של האמא:
כלפי המוסר של האבא,
נאמר "שמע בני" - יש צורך לנקוט בפעולה,
לבוא ולשמוע.
אולם כלפי החינוך של האמא,
אין צורך לנקוט בשום פעולה,
אלא רק "אל תיטוש", תיזהר לא לעזוב אותו.
כי החינוך של האמא טבוע באדם באופן טבעי,
כחלק ממנו.
האמא משפיעה על האדם בעצם האווירה שהיא יוצרת,
בעצם האוויר שנושמים הילדים בסביבתה,
ואין צורך לנקוט בפעולה ממשית,
אלא די לא לעזוב.
כזו היתה יעל,
שהאוויר והאווירה בסביבתה היו מחנכים.
האישיות שלה,
המלאה באהבת התורה והמצוות,
הקרינה והשפיעה באופן טבעי על כל סביבתה,
וכמובן על ילדיה ונכדיה.
היתה לה הרבה חכמה לחנך את הילדים בצורה נעימה,
בכיף ובשמחה.
ואף בתור סבתא,
לא "יצאה לפנסיה",
אלא המשיכה להרעיף על המשפחה כולה את השפעתה הטובה.
לפעמים אף לא נמנעה מלהאיר בעדינות ובחכמה על דברים הדורשים תיקון,
כאשר הנסיבות היו מתאימות לכך,
בבחינת "מצוה לומר דבר הנשמע".
מתוך החוברת תבורך מנשים עמוד 74