ל. מה תוקף השבועה ומהי חומרתה:
ולטענת המערערים שמא יעבור החתן על שבועה מהתורה.
אחר המחילה, המילה "מהתורה" אינה במקומה כלל,
כי אולי היא שבועה מדרבנן.
[ואף שכתוב בכתובה "נשבע בשבועה חמורה",
למעשה אינה שבועה חמורה כל כך וכדלהלן,
ורק מוסיפים זאת, כדי לחזק ולאלם את כל חיובי הכתובה,
שידע שאין לו מנוס להתחמק מהם].
והבאור בזה:
א. יש לידע שכל שבועה שאינה ב"השם",
לשיטת רש"י והרמב"ם אין זו שבועה כלל.
ואמנם, לרמב"ן, הרשב"א והר"ן היא שבועה,
וכך פסק מרן כי ספק דאורייתא לחומרא.
ומכל מקום, במושבע מפי אחרים,
יש ראשונים הסוברים שאינה שבועה כלל
והאחרונים [חקרי לב, נוכח השלחן, שארית הפליטה, מחנה אפרים]
צרפו את שיטתם להתיר לבעל לעבור על שבועת הכתובה במקום צורך,
כגון שיש אומדן דעת שעל מנת כן לא נשבע,
כי אין כאן חומר שבועה ממש,
ויש אומרים שאפילו איסור אין.
ב. למעשה, החתן עצמו לא נשבע,
אלא רק מקריאים בפניו נוסח כתובה שכתוב בו שבועה.
ואילו מושבע מפי אחרים,
היינו שאחרים אומרים לו "אנחנו משביעים אותך שתקיים את כל האמור בכתובה זו",
והוא עונה "אמן" או "הן" וכיוצא בזה.
אבל כאן, שאינו אומר כלום,
הרי זה מהדברים הגורמים שאין תוקף לשבועה.
ג. אילו היו חותמים העדים בכתובה על נוסח
"אנחנו משביעים אותך" או "תשבע לנו" שתקיים את הכתובה,
היה מקום לדון אם שבועה בכתב חלה,
אבל כשהם רק מספרים עליו בלשון עבר "וגם נשבע",
בזה לא נחשב שנשבע, כיון שבפועל לא נשבע.
ואפילו אם היה כותב בכתב ידו "אני נשבע",
ואנחנו יודעים שהוא לא נשבע, אין חוששים לשבועה כלל.
וכל שכן שלהלכה, שבועה בכתב אינה שבועה.
ד. השבועה נעשית על ידי תקיעת כף,
ויש אומרים שתקיעת כף אינה שבועה.
ה. כתב בשו"ת פני יצחק אבולעפיא,
שבועה זו אינה אלא מדרבנן, ולכן בספקה אין להחמיר,
ובמקום צורך אין לחשוש לה,
מכמה ספיקות וספקי ספיקות שחלו בה,
באופן שיש להקל בה הרבה, בצירוף כל הספיקות.
מה גם, שיש בה יותר מ-ד' ספיקות,
ואפילו באיסור ערוה החמורה מקילים כבר ב-ג' ספיקות... לכן בודאי יש להתיר,
וכדעת רוב האחרונים.
והנה רבים מהפוסקים דברו בזמנם שהיתה איזו צורת שבועה שהיא,
על ידי שהיה החתן אומר בפיו 'אני נשבע',
או אומר 'הן', או מרכין ראשו לכל הפחות,
ובכל זאת הקלו בה,
כל שכן היום שהחתן עומד דומם ואינו עושה כלום, שיש להקל יותר.
ועיין בנודע ביהודה שכתב:
"מה שכותבים בשטרי התנאים שקבלו על עצמם שבועה,
כיון שהדבר ידוע שהחתן או המחותנים לא עשו מצידם כל דבר הנחשב לשבועה,
אין כאן שבועה או סרך שבועה כלל".
וכן כתב בשבות יעקב.
גם בספר "טוב לישראל" הִּרְּבָּה להוכיח בלשון נמרצת ששבועת הכתובה אין בה תוקף,
ואדרבה התמרמר שאין עושים שבועה זו ביתר חוזק לתת לה יותר תוקף.
בהלכה והגדה קידושין עמוד 312