החתן עם הכלה יד ביד
מה שיש נוהגים שבסוף ה'מצוה טאנץ',החתן עצמו רוקד עם כלתו יד ביד, ערערו על זה רבים,
שיש בכך חוסר צניעות וגורם מכשול והרהור לרבים.
וזו לשון הגאון הרב גרוס (קובץ אור ישראל כא עמוד קסא):
מה שרגילים שבסוף ה'מצוה טענצל' רוקדים החתן והכלה בנתינת יד זה לזה לעיני כל ישראל,
הוא מנהג תמוה, שהרי אין החתן והכלה מצווים לשמח את הקהל,
אלא להיפך, האנשים מצווים לשמח ולרקוד לפני החתן והכלה.
ואם יש ענין בזה, יכולים לעשות כן בביתם.
ועוד, הלוא נראה פשוט שאסור לשום אדם לילך במחול עם אשתו לפני אנשים אחרים,
כמבואר ברמ"א (סימן כא ס"ה),
שאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה בפני אחרים,
משום שגורם הרהור לרואים.
וכל שכן בחתן וכלה, והוא פלא גדול באמת. ע"כ.
ופשוט וברור,
שריקוד זה לא רק שאינו מוסיף שום יראת שמים וחיזוק בעבודת השם לקהל המשתתף שם,
אלא אדרבה, יש רק חשש להיפך, כידוע לכל בר דעת,
ועל אחת כמה וכמה בדורנו זה.
כתב הערוך השולחן (אבן העזר סימן כא ס"ז):
יש אומרים שכל שאינו עושה דרך חיבה, ורק כוונתו לשם שמים,
כמו לרקוד עם הכלה, מותר.
ושומר נפשו ירחק מזה, שרחוק שלא לבוא לידי הרהור,
והיא מצוה הבאה בעבירה.
ואפילו עם אשתו, אין ראוי להתנהג בדברים של חיבה יתירה בפני הבריות,
שאין לך יפה מן הצניעות.
כללו של דבר, כל השם אורחותיו ומעגלותיו, לא יכשל לעולם,
ואשר לא ישים אל לבו, יפול ברשת היצר הרע, כי חזק הוא ממנו. ע"כ.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 245