עצות והנהגות טובות לאשה


עוד עצות והנהגות טובות לאשה, מן הגורן ומן היקב:

* "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" - ובודאי אף את הבעל.

כשהבעל מגיע לאחר עמל יומו, הוא ישמח וירחב ליבו שאשתו תקבל אותו בסבר פנים יפות,
תעזוב לזמן מה את עיסוקיה השוטפים, תתמקד בו ובצרכיו, תגיש לו ארוחה ותתעניין בשלומו.

לפעמים לא רק שאינה מתייחסת לבעל כמלך,
 אלא שאינה נוהגת כלפיו כפי שהיתה נוהגת כלפי אדם זר.

אשה עייפה, עצובה או מדוכאת, מקבלת את בעלה בפנים קודרות, והדבר נראה טבעי בעיניה.

לעומת זאת היא תדע יפה מאוד להתגבר על תחושותיה ולחייך לשכנה הדופקת בדלתה. 

בעל ראוי לפחות ליחס שזוכה הילד בשובו מבית הספר או החברה המבקשת לשאול דבר מה.

נכון שסוף כל סוף הבעל איננו חלילה איש זר, וצריך לשתף אותו במה שעובר עליה,
אבל כבר אמר החכם מכל אדם: "לכל זמן ועת".

יש לאפשר לבעל זמן לרגיעה ושחרור מתחים.

אומר הבן איש חי:
"אם בא הבעל מעבודתו עייף ומצאתו מתוח, תראה לו פנים יפות, לא תתעצב ולא תתבלבל.

היות והאיש הוא בעל מקח וממכר ועסקיו מרובים,
וברוב המקרים יזדמנו לו מכשולים, אם בעסקי כספו ועיכוב עסקיו,
או נזדמן לו בשוק אדם כעסן, וטבע האנשים כשהוא מתוח אפילו מדבר קל,
יצר לו ויבלבל דעתו וישתבשו הליכותיו עם בני ביתו וזוגתו,
וכשיקרה לו צרה ומצוקה לא יהא לו מצב רוח טוב.

לכן אני אומר לכל אשה ואשה:
אם מצאה מעשי בעלה משונים, ואינו נוהג עימה כשורה, או נראה כרוגז וחריף בדבריו,
לא תפרש התנהגותו באופן אחר
]לא תתחיל לפרש כל מיני פירושים] ולא תחשוב על כך מחשבות,
אלא תרגיעהו ותחבבהו בכל מצב שתמצאהו, ותלך עימו לפי רוחו ודעתו,
ולבסוף כשיעברו בעיותיו, יהיו פניו שמחות מאליהן, ויחזור למרגועו וקדמותו".
(חוקי הנשים פרק תשיעי)


* אוכל טוב - בעוד שנשים לפעמים יכולות לדלג על ארוחות,
לאכול ארוחות קלות יותר, לאלתר ארוחות וכדומה, והדבר אינו מפריע להן במיוחד,
הרי שגברים על פי רוב אינם מסתדרים טוב עם דברים כאלו.

בעל שבע הוא אף רגוע יותר.

כל אשה יודעת שכאשר היא רוצה לבקש מבעלה איזו בקשה גדולה,
היא תעשה זאת רק אחרי ארוחה טובה... 

כמו שאומר הפתגם: "עם הבעל צריך לדבר מהבטן"...

 או בגרסה אחרת: "הדרך לליבו של הבעל עוברת דרך הקיבה"...

אבל בל תהיה אגואיסטית להבין זאת רק כאשר היא צריכה ממנו משהו...


* ארוחה משותפת - במידת האפשר, רצוי לשבת לאכול עם הבעל לפחות פעם ביום.

שעת הסעודה היא לעיתים קרובות שעה של מפגש איכותי, 
וכמו שאמרו חז"ל: גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות 
(מסכת סנהדרין קג ע"ב).

כדאי לא להחמיץ הזדמנות זו כדי להתקרב אחד לשני.

לכן אף אם היא רעבה, והבעל עדיין לא הגיע, רצוי שתאכל בינתיים משהו קל,
ולא תשבע לגמרי, כדי שעיקר הארוחה תהיה דווקא יחד עם הבעל.

וכן יש להקפיד, שדווקא האשה תגיש לבעלה את האוכל,
כי אין זה כבוד בשבילו לקחת אוכל לעצמו.


* בית נקי ומסודר - "דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם".

לכולם נעים יותר לשהות בבית נקי ומסודר
ובודאי שבעל המגיע לבית לאחר עמל יומו,
ימצא נחת רוח ויישוב הדעת מרובים יותר, כשהבית נקי ונעים.

הבן איש חי אף מוסיף, הדבר גורם לו להעריך יותר את אשתו,
ומונע ממנו לערוך השוואות עם בתים אחרים.

נשים לב לנקודה חשובה:
המושג "בית מסודר ומאורגן" - מה הוא אומר לאשה?
שהכביסות מקופלות יפה בארונות, הכלים שטופים, הרצפה נקיה,
גם מאחורי הספה וגם מתחת לשטיח וכו'.

אבל הבעל איננו מבחין בדרך כלל בפרטים, חשוב לו שהבית "ייראה" מסודר.

לכן אשת חיל, אשר רוצה לגמול טוב עם בעלה,
תקדיש מספר דקות לפני בואו כדי לשוות לבית לפחות "מראה" מסודר

פעולות קטנות כמו: ריכוז הכביסה הממתינה לקיפול - לתוך סלסלה,
ניקוי משטחי השיש וריכוז הכלים בכיור, איסוף חפצים הבולטים לעין,
ניקוי קל של הרצפה - כל אלו יעשו את ההבדל הגדול.

על פי רוב, די במספר דקות בודדות כדי להפוך בית מ"מבולגן" לבית ש"נראה מסודר"
ומשרה אווירה נוחה. בית שכיף לשוב אליו לאחר עמל היום.

סיפור קטן:
שני ידידים נשלחו למשימה בחו"ל במסגרת העבודה.

מספר ימים לפני תאריך החזרה הצפוי, החליטו שתי הרעיות, כל אחת בנפרד,
להכין לבעלים הפתעה נעימה.

הראשונה התחילה להבריק את כל הבית מהרצפה ועד התקרה,
בלי לשכוח חלונות ופנלים... עד שהיתה סחוטה וחסרת מצב רוח.

השניה, קבעה תור למכון יופי וקנתה עגילים.

היא גם דאגה שהבית "ייראה" נעים.

פרחים על השולחן המכוסה מפת תחרה, נרות ריחנים ועוגה (קנויה)
בצורת לב השלימו את האווירה האידיאלית.

איזה בעל היה לדעתכן יותר מרוצה מההפתעה שיועדה לו?
(סוד האושר בחיי הנישואין)


* איננו זוג משקפיים, ולאף אחד אין זכות לדחוף את אפו בינינו... 
אל לנו לתת לאדם מבחוץ לחדור לפרטיות הזוגית שלנו, גם לא לאמא,
לחמות, לאחים, לאחיות או לחברים.

אומר הפלא יועץ:
"שלא תגלה לאביה ואמה ואחיה שום דבר מרעתה ודחקה וצערה,
שאש תוקד בקרבם על צרת הבת, ויצאו לקראת נשק ויעשו מריבה עם בעלה....
תהא שנואה מבעלה, ויוסיף להרע לה על אשר גילתה דברים שבינו לבינה וכו'.

ויותר טוב שתוכיח אותו היא בעצמה בעת רצון, בנועם שיח בחן וחסד,
שבודאי עושים פירות יותר".

לכן, גם אם האמא הינה יועצת נישואין מדופלמת,
לא היא הכתובת לליבון סוגיות של שלום בית... 
במקרה הצורך יש להתייעץ עם אדם חכם, אישיות תורנית וכדומה,
שהינם ניטרליים ואין להם שום מעורבות אישית בענין.


* כבוד למשפחתו - חלק חשוב מאוד מכבודו של הבעל, הוא הכבוד למשפחתו.

"לעולם לא תדבר מהוריו ולא מאחיותיו, ולעולם לא תעלה מילתה על לשונה לבזותן או לגנותן.
 כי אין הצר שווה בנזק המלך".

אף אם הוא עצמו התבטא בביקורת כלפי משפחתו, אל לאשה להצטרף לדברי הביקורת

[מצוי שאדם אומר על עצמו, למשל: 'איזה טיפש אני'.
אבל אם יבוא מישהו ויאמר לו: "טיפש!" הוא יעלב עד עמקי נשמתו
 כך אף אם הבעל אמר ביקורת על משפחתו, לא ינעם לו כלל לשמוע את אותם דברים - מאשתו].

 ובל נשכח שהאיסור החמור של לשון הרע, תקף גם בתוך המשפחה,
ואין היתר לדבר לשון הרע על הגיסות, על החמות וכדומה.


* כשהוריה באים לבקר ויושבים לסעוד, תגיש קודם לבעלה ואחר כך לאביה.

ואם גם הוריו סועדים עימהם, תגיש לבעלה ולחמיה, ואחר כך לאביה ולאמה,
שכבוד בעלה קודם לכבוד הוריה. וכבוד הוריו בכלל כבודו.


* אומר השל"ה הקדוש: "בעת כעסו, תיישבהו. בעת צרתו, תשיחהו. בעת רעתו, תנחמהו.

... ויהיו בגדיה בכל עת נקיים, תכבד את אביו ומשפחתו, ואפילו אם הם בזויים.

ותהיה שמחה במתנתו, ותראה שהיא מרובה, אפילו כשהיא מועטה.

ותתפלל בכל יום על בעלה שיצליח במעשה ידיו". (שער האותיות דרך ארץ)


* כבוד הבעל בעיני הילדים - ידוע שיש לחנך את הילדים למצות "כיבוד אב ואם".

אין זו גאוה מצד ההורים לדרוש מילדיהם שיכבדו אותם כראוי,
שהרי זהו צו אלוקי הכתוב בתורה.

כשהאם דורשת את כבודו של האב [וכמובן גם להיפך],
הדבר מקבל ממד הרבה יותר מיוחד וערכי.

ומה גם שבכך היא מביעה את הכבוד שלה עצמה לבעלה.

לכן תקפיד מאוד שהילדים יכבדו את בעלה ביותר.

כגון: אם ילד מבקש סכום כסף, תאמר לו שילך לבקש מאבא.

כשקיבל, תאמר לו שיגיד תודה רבה, ויתן נשיקה.

אם חלילה הילד לא נהג כהוגן, התחצף לאבא וכדומה, לא תעבור על כך בשתיקה,
ותעמוד על כך שעליו לבקש סליחה ולהיטיב את מעשיו.

כמובן, לא תורה לילדיה הוראה שהיא בניגוד להוראת בעלה,
אלא אדרבה תעמוד על מילוי הוראותיו כראוי, וכדומה.

אין ערוך לרווחים שמרוויחים כולם מהנהגה נכונה וראויה כזו.


* שמחה בחלקה - לא תטיל קנאה ותחרות בתוך ביתה לומר לבעלה: 
"ראה מה קנה בעלה של חברתי, רְ אֵ ה שלקחה לטייל לכאן או לשם,
לטפס על ההרים לדלג על הגבעות".

ולעולם לא תאמר לבעלה: "פלוני, בעלה של זו, טוב הוא ממך", כי מחריבה היא את ביתה.


* התמודדות והשלמה עם חסרונות - 
מספרים על רב שנסע לחו"ל ובדרכו ראה שבונים בית מעצים.

עמד והסתכל, וכאשר שאלו אותו התלמידים מדוע הוא מתעכב שם, ענה להם:
"בואו וראו איך בונים בית מעצים.

 כאשר ישנה איזו בליטה באחד העצים ורוצים להצמידו לעץ אחר, עושים בעץ השני מגרעת
 שקע במקביל לבליטה, ואז מצמידים את שניהם וממשיכים בבנייה.

כך צריך להיות גם בין בני זוג, שכאשר יש לאחד מידה שאינה הגונה,
צריך השני להכין עצמו כבית קיבול ולהמשיך לתפקד...

כגון: ישנם בעלים שאין להם יד רחבה, ואת הורגלת ביד רחבה – לארח, 
להזמין ולבשל ולקנות הכל יותר בשפע. 

או אם נתקלת בבעל מפוזר ואילו את אוהבת סדר,
 יש לקבל זאת כדבר משמים ולפעול בחכמה ובהתאם.


* קבלת מחמאות ועידוד מהבעל - כידוע, גברים אינם מרבים להביע את רגשותיהם,

והדבר לפעמים פוגע באשה:
 * איש אחד אמר: אני לא מבין, אמרתי לה אתמול שהיא יפה, 
אמרתי לה שלשום שהיא הטבחית הטובה ביותר, מה היא עוד רוצה?! 

 * אשה אחת הגיעה אל הרב בוכה ושבורה:
"כבוד הרב, אני נשואה כבר עשרים שנה, ואף פעם בעלי לא אמר לי שהוא אוהב אותי".

קרא הרב לבעל, והלה הצטדק: "מה?!... כבר לפני עשרים שנה, ביום החתונה,
אמרתי לה שאני אוהב אותה! ועד להודעה חדשה - אין כל שינוי"... 

לפעמים אשה מתאמצת ועושה עבור בעלה,
ואיננה מקבלת ממנו על כך תודה מיוחדת, מחמאה או הערכה.

ותחושתה היא: "הוא איננו מעריך כלום!".

אבל על פי רוב, טעות לחשוב כך. 

כשהאשה טורחת למען בעלה, 
היא נותנת לבעל תחושה עמוקה של סיפוק,  שמחה והכרת הטוב:
 'כאן ביתי, זהו מקומי, כאן דואגים לי, כאן אשתי היקרה ממלאת כל חסרוני'. 

רק שגברים מטבעם לא מרבים לבטא זאת,
ולכן אשה תנהג בחכמה כאשר תזמין מבעלה מחמאות וחיזוקים. 

למשל: כאשר הבעל אינו מגיב ואינו אומר דבר על הלבוש או על האיפור, תשאל אותו:
 "נו, איך אני?".

 וכמו כן: "איך יצא האוכל?" וכן הלאה. 

ואז הוא כבר יתפוס את עצמו ויבין, שעליו להגיב ולהחמיא. 

כדאי שתספר לו מה הספיקה וכמה התאמצה עבורו, בבחינת: "את פתח לו".

יחד עם זאת, חשוב מאוד שהאשה תתבונן במעלותיה,
תתן לעצמה ציונים טובים ומחמאות ותעריך את עצמה.

במקרה כזה, כאשר הבעל נותן מחמאה, זה רק מחזק אותה.

אבל אשה מתוסכלת שאינה נותנת ציונים טובים לעצמה,
תמיד רעבה למחמאות אך הן אף פעם לא ישביעו אותה, כי היא לא תאמין להן באמת.

לכן קודם כל צריכה האשה לחזק את הכרת ערך עצמה.

עצות נוספות, טובות ומועילות מאוד, מובאות בחוברת "להיות את" (עמוד 122 והלאה).
שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 83-87