הכרת החתן והכלה
לכתחילה על העדים לראות את פני החתן והכלה,כדי שידעו מי הוא המקדש ומי היא המתקדשת.
על כן, למנהג בני ספרד שההינומה של הכלה אינה עבה כלל,
ברור שאין צורך שילכו העדים עם החתן לראות בעת שמכסה את פני הכלה,
כי גם כך יכולים להעיד.
אולם, למנהג רבים מבני אשכנז הנוהגים לכסות את פני הכלה בהינומה עבה,
שאין רואים ממנה את פני הכלה כלל,
יש המסירים את ההינומה ומגלים את פני הכלה רגע אחד קודם הקידושין,
כדי שהעדים יכירוה, וחוזרים לכסותה.
ויש הנוהגים לשלוח את העדים לראותה כשהחתן מכסה את פניה,
כדי שיכירו את הכלה וידעו על מי הם מעידים.
(שו"ת יביע אומר חלק ד אבן העזר סימן ה אות ו. קעה)
רבנו יהודה בן הרא"ש (שו"ת זכרון יהודה ס"ס צא)
כתב כמה דברים הדרושים תיקון בקהילת טוליטולא,
ובאחד מהם כתב:
גם הענין של הכלה שיגלו אותה קודם הקידושין,
ואחר הקידושין יכסו אותה,
שהרי אין הלכה כמי שאומר כלה מותר להסתכל בה אפילו שעה אחת,
ובכך יכירוה קודם הקידושין ויהיו עדים בקידושין. ע"כ.
גם בספר צדה לדרך כתב, יש מקומות שנוהגים לגלות פני הכלה קודם הקידושין,
ובטוליטולא חזרו לנהוג כן, ויישר כוחם. עכ"ל.
ובשו"ת הרדב"ז (חלק ד סימן קנו) נשאל על ראובן שקידש אשה בפני שני עדים,
ואחד מהם אמר שמעולם לא הכיר אשה זו,
רק אם תשב בין שתי הנשים שהיו עימה קודם יוכל להכירה על ידי טביעות עין,
אבל בין נשים אחרות לא יוכל להכירה.
תשובה:
איני רואה מקום לשאלה זו, והרי היא מקודשת מן התורה,
כיון שראה אותה ופניה מגולות, וכשרואה אותה אחר כך מכיר שזו היא האשה שקידש פלוני,
ומה לנו שיכיר אותה מקודם לכן.
והרי סופרי העיר אין מכירים את הבנות שהן צנועות ולא ראו אותן מימיהם,
והן מגלות פניהן בשעת הקידושין ורואים אותן ויודעים שעתה מתקדשת פלונית,
ואפשר שיכירו אותן אחר כך ואפשר שלא יכירו.
והלא בדיני נפשות גם הדין כן, הרי שראו אותו שחילל שבת והתרו בו,
ולא היו מכירים אותו בתחילה,
ועתה כשבאו לבית דין אומרים זהו שחילל את השבת והתרינו בו,
הרי זה מת על פיהם,
אף על פי שלא הכירו אותו ולא את שמו, ודברים פשוטים הם. ע"כ.
וכתב בשו"ת חסד לאברהם תאומים,
יש להנהיג שהשמש יגלה פני הכלה קודם הקידושין,
למען יכירוה העדים וידעו את מי הוא מקדש.
ואף על פי שבשו"ת בית שלמה השיג עליו, שחס ושלום לשנות המנהג,
ושאין זה מדרכי הצניעות להסתכל במתכוון בכלה.
כתב מרן זצוק"ל,
אכן מנהגינו להרים הצעיף שעל פני הכלה כלפי מעלה בעת שתיית הכלה מכוס ברכת האירוסין, וממילא העדים רואים אותה.
והדבר פשוט שלא נאסר אלא להסתכל בפני הכלה,
אבל ראיה בעלמא מותר, וכמו שכתב השיטה מקובצת בשם הרמ"ה מטוליטולא,
וכן מבואר ברמב"ם ובטור ושלחן ערוך,
שאיסור הסתכלות בנשים, היינו כשמתכוון ליהנות מהן.
ובכלל, אין המסוה שעל פני הכלה אלא כיסוי דק מאוד,
ואפשר להכירה מבעד המסוה.
וכן כתב בשו"ת תעלומות לב.
וכבר הבאתי לעיל דברי הרדב"ז שנוהגים לגלות את פני הכלה קודם הקידושין,
ואין בזה חשש כלל.
וצדקו דברי החסד לאברהם הנ"ל.
ומכל שכן שהרב המבי"ט מפקפק בעצם הקידושין אם לא הוכרה בעדים לפני כן.
גם בשו"ת ישמח לבב כתב,
שיש להזהיר שהעדים יכירו את הכלה קודם הקידושין.
וכן כתב בספר זכרונות אליהו מני,
הדרך הנכונה לכל ירא השם להיזהר שיראו העדים שזו היא האשה המתקדשת,
שלא יהיה פקפוק בשורש קדושת ישראל.
וכן דעת מטה משה, שו"ת שארית יעקב,
סידור בית עובד, חתם סופר ועוד.
ובספר בית חתנים (א קח) כתב, שכן נהג הגרי"ז הלוי מבריסק,
והיה מקפיד על זה,
וכן היה מנהגו של הגרא"מ שך לשאול את העדים האם ראו פני הכלה לפני שכיסו את פניה,
ואם לא ראו היה מבקש שירימו את הכיסוי כדי שיראו. וכן נהג הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 202-203