לשם שמים
יש ללמד את החתן והכלה שיכוונו בזיווגם לשם מצות קונם להביא תולדות לעולם,בנים עובדי השם יתברך,
שהגורם הגדול ביותר לחינוך הבנים הוא הכוונה בקיום המצוה,
ולא יכוונו חס ושלום למלאות תאוות ליבם,
אלא יתגברו על היצר ברגע ההוא לחשוב בקדושה ובטהרה,
לקיים מצות הבורא, ולהוליד נשמה קדושה וטהורה.
שעל אותה עת אמרו, 'קדש עצמך במותר לך'. (קיא)
אמרו בזוהר חדש, רבי זירא פגש באדם זקן שנשא משא על כתפו,
ואמר לו אם יש לך כח לישא משא כבד כזה,
ראוי לך לעסוק בתורה.
ענה לו אבי ואמי בראו אותי רק להיות סבל.
אמר לו מנין לך? אמר לו בשעת המצוה שמעתי אבי אומר לאמי,
רוצה אני בבן בעל כח שיביא תבואה מן השדה,
והנה אני לפניך נושא משאות.
אמרו, אשרי מי שאבותיו הרהרו בדבר טוב.
וכן העיד הכתוב על אביו ואמו של שלמה המלך,
שהרהרו בדבר טוב, ונתכוונו בו לשם שמים ונולד שלמה,
שנאמר עליו: "וישב על כסא ה' למלך".
ועיין עוד בהנהגות הזיווג בחוברת "הטהרה בהלכה ובאגדה".
כתב בספר אגרא דבי הילולא (מזמור לתודה עמ' 73):
"ועתה ידידי הנעים, חתן הנכבד, ראה גודל מדרגתך בלילה זו,
עד שכבודך דוחה כבוד יום טוב
[שאם יש לו מלבוש חדש, והגיע החג קודם החופה, לא ילבשהו בחג אלא בחופה],
וממילא תבין ותדע גודל קדושתך... ודע בני הנחמד,
שכל מלאכי מעלה ושרפים ואופנים וחיות הקודש משתוקקים
ומתאווים ומצפים לקבל שפע וחיות מעבודתך הקדושה והנוראה בלילה זו,
ואין לערוך ולספר גודל התיקונים העליונים והנוראים שאתה
עושה בכל העולמות הקדושים,
מה שלא תזכה למדרגה זו שוב בכל ימי חייך.
ובזיווגך בקדושה ובטהרה,
אתה גורם ייחוד וזיווג קודשא בריך הוא ושכינתיה עד למעלה למעלה...
לכן בני היקר שמע בקולי וראה לקדש עצמך בקדושה יתירה
ולא תכוון כלל לכבודך ולהנאתך,
רק להרבות כבוד המקום ברוך הוא...
ואז הקב"ה ישרה שכינתו ביניכם,
והשם הקדוש י"ה יאיר על פניכם, ותזכו לכל טוב בזה ובבא,
"עין לא ראתה... יעשה למחכה לו". עכ"ד.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 250