"בְּמַקְהֵלוֹת בְרכו אֱלֹהִים"
על הקהל לשים לב להשתדל לענות בקול רם ולסייע לחזן בקטעים מסויימים בתפילה,כמו: נשמת כל חי, שוועת עניים, אל ההודאות, אל אדון,
ובסוף כל קטע, שהרי זה בכלל מצות: "ואהבת לרעך כמוך",
שדרשו חז"ל (מסכת שבת לא ע"א): "מה ששנוי עליך, אל תעשה לחברך",
ואילו היית אתה החזן כמה היית חפץ שהקהל ישתתפו,
כי לא נאה ולא יאה שהקהל שותק או עונה בלחש,
ובפרט לכבוד שמחת חתן וכלה.
וכמו כן, מה שנהגו בשבת חתן לשורר לעולים לתורה,
על הקהל להשתתף בשירה,
שאילו היה החתן בנם, בודאי שהיו חפצים שכל הקהל ישירו.
וכתב בספר לקט הקמח:
כאשר השליח ציבור מנגן וכל הקהל מנגנים עמו,
אין נכון לפרוש מהציבור ולעיין בלימודו בלא לסייע לחזן ולציבור.
ובספר אילה שלוחה, כתב:
מי שיכול לסייע לשליח ציבור ואינו עושה כן,
הרי הוא בגדר "לא תעמוד על דם רעך".
וכתב הר"י מקוזמיר בספר נחמד מזהב: שבכלל מצות "הקם תקים עמו",
הוא כל דבר שקשה לחברו לעשותו לבדו וצריך סיוע.
(חוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה" עמ' 173)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 277