בנחת ומתינות
יש למסדר הקידושין למלאות את הכתובה בנחת ובמתינות,ובכך יקל לו לדקדק כהלכה בכל תיבה ותיבה לאותיותיה,
שתהיינה שלימות ולא חלקיות.
אבל כשכותבים כתב מהיר ומזולזל, האותיות לא ברורות דיין,
והרבה פעמים תדמה אות אחת לאות אחרת,
ומשמעות הדברים משתנה לגמרי.
כמו כן, ישתמש בעט משובחת כדי שלא יצטרך לחזור כמה פעמים עד שתווצר צורת האות,
ויתן רווחים שווים בין האותיות והתיבות,
שכל זה מתיקון השטרות, ובכך נמנעים זיופים ותקלות. (א קנב)
כתב מרן השלחן ערוך (חושן משפט סי' מב ס"ג):
מתיקון שטרות להתבונן בווי"ן וזייני"ן שלא יהיו דחוקים בין התיבות,
שמא זייף והוסיף וא"ו או זיי"ן; ולא יהיו מרוחקים, שמא מחק אות אחת, וכל כיוצא בו.
לכן, צריך הסופר להיזהר בכתיבת השטר שיהיו אותיותיו דומות זו לזו,
ויהיה הכתב מיושר ושוה בכל דבריו,
שלא ירחיק האותיות זו מזו יותר מדאי,
ואל ידחוק הכתב יותר מדאי,
ואל ידחוק במקום אחד וירחיק במקום אחר.
לפיכך, אין העדים רשאים לחתום, עד שידקדקו היטב בכל אותיותיו.
ולפיכך, כשיבוא השטר לפני הדיין, צריך לעיין בכל אותיותיו,
ולדמות אות לאות, ואם רואה בו שום שינוי,
לא יגבה בו עד שיבדוק הדבר היטב. ע"כ.
בא וראה כמה צריך להיזהר בכתיבת האותיות שיהיו שלימות,
שמחמת זלזול בכתיבת אות אחת שלא כדין,
כתב הרשב"א [בפסקו האחרון לפני פטירתו],
שהבנים ממזרים! ומעשה שהיה,
כך היה: כתבו גט לאשה ששמה "אשתרלה",
וכתבו את הרי"ש קצר והיתה דומה לוא"ו,
ורוב האנשים קראו את הרי"ש כוא"ו "אשתולה", חוץ מאחד שקראה כדין.
ונשאל הרשב"א האם הגט כשר?
והשיב: "הגט פסול מהתורה, ואם הותרה לינשא - מכוער הדבר,
ותצא מבעלה, והולד ממזר.
ואוי לעיניים שכך רואות ולאוזניים שכך שומעות,
שיקומו אנשים טועים ויורו בענין גיטין וקידושין,
והלוא אמרו חז"ל,
מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עימהן". ע"כ.
ודי בזה כדי לעורר את כותבי הכתובות לכתוב בזהירות,
באופן שלא תשתנה אף אות ותדמה לאות אחרת,
שאם ישתנה שם החתן או הכלה, תיפסל הכתובה,
ונמצאו חיים באיסור ללא כתובה. (ב קיג)
שידוכים לדתייםמתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 155-156