מנהג חוץ לארץ
ישנן קהילות מסויימות מבני ספרד בחוץ לארץ,כמו בחלק מערי מרוקו, תורכיה, תימן ועוד,
שנהגו לברך שבע ברכות אף שלא בבית החתן,
וכמנהג בני אשכנז.
ואמנם, לאחר שעלו לארץ ישראל שהמרא דאתרא הוא מרן
השלחן ערוך רבנו יוסף קארו זיע"א,
אשר כל הספרדים ועדות המזרח ללא יוצא מן הכלל קבלו הוראותיו,
יעשו כדעת מרן השלחן ערוך,
ולא יחלקו את העם לאגודות אגודות.
הנה ידוע,
כי חילוקים רבים בהלכה ישנם בין בני ספרד לבני אשכנז,
וכל עדה עושה כדעת רבותיה,
איש על מחנהו ואיש על דגלו.
על כן, ברור שאין להעתיק מנהגים מעדה לעדה,
ובפרט בענייני ברכות, שכלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל",
ואדרבה, בני ספרד נזהרים יותר בענייני ברכות,
כי מרן השלחן ערוך (או"ח סימן רטו ס"ד) פסק כדעת הרמב"ם
(פ"א מהלכות ברכות הט"ו, ובשו"ת פאר הדור סימן קה) ועוד,
שברכה לבטלה היא איסור מן התורה.
ואילו בני אשכנז פוסקים כדעת רבים מהראשונים שברכה לבטלה היא מדרבנן,
ולכן מקילים בברכות יותר.
ועל כל פנים, ברור שבני ספרד שקבלו עליהם הוראות מרן,
אינם יכולים לומר שסומכים על דעה אחרת ולפסוק כמותה נגד מרן,
וכמו שכתב מרן החיד"א,
שספרדי המיקל נגד מרן השולחן ערוך,
צריך תשובה וכפרה על זה.
ועל כן, אף עדות שעלו מחוץ לארץ לארץ ישראל,
עליהם לנהוג כדעת מרן השלחן ערוך ולא לברך אלא בבית החתן.
וכמבואר לעיל (עמוד 262) שהעובר לדור במקום אחר,
חלים עליו כל דיני המקום שבא לשם,
בין להקל בין להחמיר.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 264