בושם בזמן פגישה
ומורגש לאחרים, כי עלולה בכך להכשיל בני אדם להריח ולבוא לידי הרהור,
ולכן גם כשיוצאת לפגישה ומתקשטת, צריכה להזהר בזה.
וכתב הרמב"ם (מסכת סנהדרין פרק ז משנה ד):
אסור להריח בשמים שעל הערוה,
כמו שדרשו (נשא פרשה י אות ב): "לא תנאף" - "לא תהנה אף".
ומכל מקום מותר לה לתת מעט מאוד בושם להרגשה נעימה,
באופן שלא מרגישים אותו הסובבים, אלא רק חברתה שתתקרב אליה ביותר תרגיש בו.
(עיין שו"ת יביע אומר ח"א או"ח סימן ו אות ט. סו) נאמר בנביא (ישעיה ג טז):
"ויאמר ה', יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון... וברגליהם תעכסנה",
ודרשו חז"ל (מסכת שבת סב ע"ב):
מלמד שהיו מטילות מור ואפרסמון [מיני בשמים]
במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל,
בועטות בקרקע ומתיזות עליהן ומכניסות בהן יצר הרע כארס של נחש.
שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 118