ומי התיר להכשילם?
והנה יש האוסרים על תלמידיהם לישא אשה בזמן כהלכה,
וניתלים בדברי החפץ חיים שכתב (ספר המצוות הקצר עשה מג):
"והאיש שהוא בשנת שמונה עשרה, נתחייב בפריה ורביה.
ואם עבר עליו עשרים שנה ולא נשא, הרי זה עובר ומבטל מצות עשה זו.
ואם עוסק בתורה, ומתיירא שלא יבטל מחמת טרדת מזונות, מותר להתאחר,
ועל כל פנים, לא יותר מעשרים וחמש שנה". עכ"ל.
אך כל בר דעת יבין, כי אדרבה מכאן סתירה גדולה להנהגתם, כי ראשית,
הלוא הרב מדגיש שחובה מוטלת עליו לישא בגיל 81 ,ולאחר 29 כבר מבטל עשה.
אם כן אף אם נאמר שהם מאותם המתייראים שלא יבטלו מטרדת הפרנסה,
ולכן יש להקל להם להתעכב, מכל מקום מאחר והרבה בחורים אין להם דאגה זו,
כפי שביארנו לעיל שבזמננו כמעט ולא שייך נימוק זה, או שנכשלים בהרהורי עבירה,
נמצא שמבטלים עשה בכל יום אף לדעת החפץ חיים,
ומי התיר להכשילם? ואף אם נאמר שישנם בחורים שלא יכשלו,
וכי מהם נקיש לכל הבחורים שכולם שווים לטובה בדרגות רוחניות אלו??!!
ועוד שאלה נשאל אליהם, בחור מישיבה של החפץ חיים בראדין,
שהיה רוצה להתחתן מוקדם, וכי הרב היה מוציא אותו מהישיבה??
וכי העניו הגדול הזה בעל המידות הנאצלות שלא היה כמוהו,
היה מתנהג כך לאסור על הבחורים להשתתף בחתונתו ובשמחת לבו??!!
אם כן מאין שאבו אותם ראשי ישיבות "הנְהֹגֶּה" זו?! אתמהה.
'פליאה דעת ממני, נשגבה לא אוכל לה'
ומזקנים אתבונן, היכן מצאנו אצל מי מגדולי ישראל איסורים כאלו,
האם כך הורה הגר"מ פיינשטיין, הגר"מ שך, הגרש"ז אוירבך, הגרי"ש אלישיב,
הגר"ש ווזאנר, הגרי"ל שטיינמן או איזה גדול אחר מבני אשכנז.
[את גדולי הספרדים איננו מזכירים, כי בלאו הכי הם לא מייחסים אליהם חשיבות כל כך, בעוונות.]
האם כך נהגו לאסור ולסלק בחור שיתחתן מוקדם בישיבות
"קול תורה", "פוניבז'", "חברון", שגדולי ישראל עמדו בראשם?!
ועל אחת כמה וכמה לאסור על חבריו שלא לבוא לחתונה,
ולצערו על שקיים את ההלכה הצרופה?!
ואותם שזו היא "הנהגוסום", נשאל אותם,
כאשר מוסרים הם שיחות "מוסר" ומצטטים מרבי ישראל מסלנט או מרבי אליהו לופיאן או מרבי יחזקאל לווינשטיין או מרבי ירוחם ממיר או מהרב וולבה ועוד,
האם התבוננו לחשוב, אילו היינו שואלים את גדולי בעלי מוסר אלו,
אם נכון להתנהג כך עם הבחור,
האם היו מסכימים עימנו לסלקו ולצערו ביום חתונתו וביום שמחת לבו?!
שידוכים כהלכהמתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 95