הדרך הנכון שהחתן יראה הכלה קודם השידוכין :
בגמרא (קידושין מיא.)
איתא אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה, ע״כ.
אמנם מציגו בגבר דדי במה שרואה אותה קודם הקידושין,
אך מצינו בדברי הפוסקים הקדמונים שנכון
שיראנה קודם הנשואין,
עי׳ בספר חסידים(אות שפיט)
כתיב (יחזקאל טיז חי)
ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים,
אדם שרוצה לקחת אשה ורוצים ליתנה לו,
צריך לעבור שם לראותה וגם היא תראה אותו,
שאם לא ישרה בעיניו לא יקחנה ואם יקחנה
בלא ראות שמא ישנאנה ויקוה ויתאוה למיתתה,
וכתיב(משלי ג׳ ביט) אל תחרוש על רעך רעה,
ואין להביא ראיה מיצחק אבינו שלא ראה
אותה כי לא היה לו לצאת מארץ ישראל.
וכ׳׳ב טיב קידושין(סימן ל׳׳ה)
דלא זו הדרך שיראנה קודם הקידושין מיציאתו מידי חשש זה,
דהא קשה לכאורה בגמרא מה חשש יש באינו רואה אותה,
אם יראה אותה אחר כך ולא תיטב בעיניו הרי בידו לגרשה.
וצריך לומר דמבל מקום איבא חשש שבדי בזיון
הוא לה כי יאמרו הבריות מה ראתה זו להתגרש,
אם כן גם בשידוכין אין לסמוך על מה שיראנה
אחר כך ואם לא תטיב בעיניו יבטל השידוך,
דוראי בזיץ הוא דהא קנס חייבו על ביטול שידוכין
מטעם בושת כדאיתא בפוסקים ספרא אבהע״ז טי׳ נ׳ ק״ס עיי״ש.
וכ׳׳ב ב ערוך השלחן(סי׳ ליה סיב)
דלכתחלה ודאי יותר נכון שהחתן יראה הכלה קודם
השידוכין דאם לא בן אולי אף שקודם החופה לא תישר
בעיניו מכל מקום יתבייש מלנחק התנאים.
ומסיים דבמדינתינו נתפשט המנהג שרואים זה את זה קודם התנאים,
ומנהג כשר הוא הבנוי על קו הדין ועל השלום.
ועי׳ בשו״ת נוב״י (סי׳ ע׳ה)
שכתב וז״ל ובלה שכתב ממה שאסדר לקדש אשה
עד שיראנה ואפילו הבי מקדש על ידי שליח,
גם בן תמהני הלא א ם אי אפשר לקדש
בעצמו או אפילו מחמת שכבודה פנימה
מותר לכתחילה כמבואר בבית יוסף נסי׳ ל״ה/
ואם בן כשמקדש על ידי שליח,
ודאי שהיה לו איזה טרדה המעכבתו ולמה לא יתפסו הקדושין,
ועוד שאיסור זה אינו מצד הקדושין,
רק שמא תתגנה בעיניו,
ואם גומר בדעתו שהוא מרוצה אפילו ימצא
בה דבר מגונה אין באן איסור,
ואם כן איסור זה בדעתו תלוי,
ולבך לא אמרינן בזה אין שליח לדבר עבירה, עכ״ל.
ואבן בהגהות יעב״ץ שבת
(דף נ׳ג עיא) ציין מי שהוא צנוע מותר לקדש
אשה אף על פי שלא יראנה,
ובאמת שהרמב״ם בפרק ג׳ מהלכות אישות הי״ט לא הזכיר בזה לשון איסור,
אלא אין ראוי לקדש קטנה ולא יקדש אשה עד שיראנה וכר
[עיין מגיד משנה ולחם משנה שם].
וכן משמע מלשון החינוך (סוף מצוה קפ״ח)
וגם אמרו שראוי לעשות כן שלא
ישא אדם אשה ער שיראנה וכר עיי״ש.
וראה בספר דברי שלום כי פעם בא איש אחד,
בנש׳׳ק להרה׳׳ק רבי אברהם שלום מטטראפקוב זצ״ל,
בגו של הרה׳׳ק משינאווא זצ״ל,
ושאל עצה בענין שידוך שהציעו לו עבור בנו,
שאבי הכלה אמר שאינו רוצה שהחתן,
יראה את הבלה לפני התנאים, משום צניעות.
ואמר החסיד הנ״ל שזהו מפני גודל מדת החסידות שבו.
ענה לו רבו הנה בזמן הזה שקשר התנאים הוא ענין חזק,
הרי הוא בכלל מה שאמרו חז״ל קידושין(דף מ״א ע״א)
אסור לאדם שיקדש האשה עד שיראנה וכר,
ואם הוא רוצה להיות צדיק יותר ממה שאמרו חז׳׳ל,
אם כן הרי זה בכלל צדקתך ולא תשתדך עמו.
מתוך הספר נטעי גבריאל (שידוכים ותנאים) עמודים נא'-נב'