כסף שדכנות:
ומאמר העולם הוא,
דשכר שדכנות הוא כסף כשר,
ולכן היתה פרנסת המהרי״ל ממנו,
ולכאורה מאי עדיפותא בזה יותר משאר מסחר או פועל,
אך משא ומתן באמונה הוא דבר קשה מאד,
שלא יכשל בדבר שאינו אמת לאמיתו,
אבל בשידוכין גם אם הוא מקושר קצת בדברים
שאינם אמיתיים לגמרי גם כן מותר.
וכמו שרמזו בשם :
שדכן" שהוא ר״ת שקר דובר כסף נוטל.
ומציגו כן מפורש בתורה בהשידוך הראשון שפרט הכתוב כל הפרטים,
כאשר הלך אליעזר ליקח אשה ליצחק,
שנתן מתחלה הצמידים ושוב שאל בת מי
וכאשר דיבר אל המחותנים אמר להיפוך,
ואשאל אותה ואומר בת מי את,
ואחר כך ואשים הנזם על אפה (בראשית ב״ד מ״ז)
וברש״י שינה הסדר וכר,
שלא יתפשוהו בדברים וכר ע״ש.
ולכן שכר שדכנות הוא כסף כשר תמיד,
כי יש בזה מצוה גם כאשר הדברים אינם א מת לאמיתו.
ובספר מאה שערים להרה״ק בעל התניא זי״ע
(אמרי קודש אות ב״א) כתב רכל השידוכים נגמרים על ידי שקר,
וכתב שם בטעמא דמילתא למה צריך להיות כן באופן זה בפנימיות
הענינים ע״ש עפ״י דרכו בקודש. וב״כ אמרי קדוש (אות פ״ח)
שהגה״ק מהרי״ד מבעלזא אמר בשם הרה״ק מסטרעליסק זצ״ל,
דלשלם דמי שדכנות להשדכן הוי סגולה לבנים טובים.
ושמעתי מכ״ק אדמו״ר בעל ברך משה מסאטמאר זצ״ל
בשם דודו הגה״ק זצ״ל שלימד זכות על השדכנים
שאומרים קצת גוזמאות לתועלת השידוך,
שכן מציגו כשאמר יהודה ליוסף אדוני שאל את עבדיו
וגר ופירש״י שמתחלה באת עלינו בעלילה וכי בתך
היינו מבקשים או אחותינו אתה מבקש,
נמצא למדים שבשידוך הבנים מציגו ענין עלילה,
ולהיות גוזר ואינו מקיים,
וכמו שמצינו אצל לבן בעת שידוכי בנותיו היה מרמה את יעקב.
מתוך הספר נטעי גבריאל (שידוכים ותנאים) עמוד לג'