אלמן ואלמנה
ימי שמחה- אלמן שנשא אלמנה, יש להם שלשה ימים לשמחה.
אמרו בתלמוד ירושלמי (מסכת כתובות פ"א ה"א),
מפני מה אמרו חכמים אלמנה נשאת ביום חמישי?
שאם אתה אומר לו באחד מכל ימות השבוע,
אף הוא משכים בבוקר ויוצא למלאכתו, אבל מתוך שאתה אומר לו בחמישי בשבת,
אף הוא שמח עימה שלשה ימים, חמישי, שישי ושבת,
שאין עובדים בהם (השווה לתלמוד בבלי כתובות ה ע"א).
וכתב מרן בשלחן ערוך (סימן סד ס"ג):
"ומנהג חכמים שהנושא את הבעולה ישאנה בחמישי,
כדי שיהיה שמח עימה שלשה ימים, חמישי בשבת וערב שבת ושבת,
ויוצא למלאכתו יום ראשון".
ימי ברכה - במקרה זה של אלמן שנשא אלמנה, יש להם רק יום אחד לברכה.
דהיינו שבסיום הסעודה הראשונה שאחר החופה,
מברכים שבע ברכות, אבל לאחר מכן, אף אם סעדו סעודה נוספת ביום זה, אין מברכים.
לדוגמא: אלמן לה את חביבותו כלפיה, מעלתו גדולה.
[עיין במדרש (ויקרא רבה פרשת בהר פרשה לד אות יד)
"ומבשרך לא תתעלם" זו גרושתו, ובמעשה הנורא שם.
וכל שכן כאן שחזר ונשאה.]
נשאל הרדב"ז (ח"ז סימן סד), המחזיר גרושתו,
האם צריך לשמחה שלשה ימים, כדין אלמן שנשא אלמנה?
תשובה: אין מצות שמחה בהחזרת גרושתו, שנאמר (דברים כד ה):
"כי יִקח אִיש אישה חֲדָשה... ושמח את אשתו אשר לקח",
משמע דוקא כשחדשה היא לו ולא שמחזיר גרושתו.
ועוד, שהרי מותר להחזיר גרושתו במועד, ואינו נחשב שמערב שמחה בשמחה,
כיון שאין בה שמחה כל כך.
ולענין ברכת חתנים בסעודה הראשונה,
כיון שיש אומרים שאין לברך כשהוא הולך למלאכתו, אני אומר 'ספק ברכות להקל'. ע"כ.
וכן העיד בספר תפילה לדוד, שבירושלים בשנת התקס"ד,
לא בירכו בסעודת מחזיר גרושתו.
וכן פסקו מהריק"ש, גן המלך, מזבח אדמה, חוקי חיים גאגין, שמח נפש גאגין,
ופני יצחק אבולעפייא.
והנה בספר טיב קידושין (להגאון האדיר 'לבו לב הארי' (כלשון הנודע ביהודה),
רבי אריה ליב צינץ, אב"ד פלאצק, סימן סב ס"ק ט)
כתב להוכיח, שגם במחזיר גרושתו שייך שמחה שלשה ימים,
ודחה את ראיות החולקים, ולכן פסק שיש לומר גם בזימון 'שהשמחה במעונו',
כיון שעל כל פנים צריך לשמוח עמה. ע"כ.
והנראה, שעניינים אלו שבין אדם לחברו, אין ספק שהמחמיר והמהדר, תבוא עליו ברכה.
ועיין בכיוצא בזה בדבריו הנפלאים של רבנו המאירי (כתובות יז ע"א):
"מצוה לשבח את הכלה, ולא שידקדקו ביותר שלא לשבחה אלא במה שיש בה,
אלא לשבחה במידה גדושה אף ביותר מן הראוי.
ולעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, בכל צד שאין בכך חילול השם,
ולא יהא הולך עימהם בקו הדין, הן בדיבור, הן במעשה,
אלא יתיר פיסת יד לראוי, ופיסת לשון, ופיוס דברים, לכל אדם.
וכל המפליג בעניינים אלו, הרי זה משובח. ע"כ.
מתוך החוברת הלכה ובאגדה קידושין עמוד 283-285