תדמית


אגדה מסתורית ומרגשת מספרת:
אשה מכוערת מאוד חיה באושר עם בעלה, בכפר נידח.

יום אחד, כאשר הבעל ערך קניות בשוק, ניגש אליו רוכל והציע לו מוצר חדשני,
שכל הנשים מתלהבות ממנו: מראה!

העסקה בוצעה והאיש הביא עימו את המתנה המיוחדת ונתן אותה לאשתו באהבה.

היא פתחה את האריזה הנאה והתבוננה בעצמה לראשונה בחייה.

היא הבינה מהר מאוד כי הבריה המכוערת שהיא רואה אינה אלא... היא עצמה!

לאחר גילוי מסעיר זה, היא החליטה לחסוך מבעלה את הצרה הזו.

היא החליטה לשים קץ לחייה ולזרוק את עצמה אל הנהר.

היא רצה בין שדות ויער, והגיעה לשפת הנהר,
התכופפה אל עבר המים הזכים וראתה יצור חלומי יפהפה.

היא צעקה: 
"מי את?" 

קול ענה לה: "זו את! כך בעלך רואה אותך בראי ליבו. לכי לשלום.
הוא אוהב אותך, בעיניו את יפה מאוד".

חשוב שאשה תשמור על תדמיתה, מתוך הבנה שהיא באמת האשה הטובה,
הנאה והמיוחדת ביותר עבור בעלה.

אין לאשה לגנות את עצמה:
כמה אני שמנה, איזה פצע מכוער יש לי כאן, ואיזו נקודת חן ענקית שם.

או: איזו טיפשה אני, כמה אני לא יוצלחית, תמיד נשרף לי, אני תמיד נכשלת וכדומה.

הבעל יאמין לזה... וחבל.

הגמרא מספרת בשבחה של אשה אחת אשר היתה גידמת,
ועד סוף ימיה בעלה לא הרגיש בכך (מסכת שבת נג ע"ב).

 ללמדנו שאין צורך לפרסם ולהבליט את הדברים הפחות יפים ופחות מושלמים.

אדרבה, אשה חכמה מפרגנת ומחמיאה לעצמה, רואה את עצמה שוות ערך ביותר,
והבעל מקבל את ההרגשה [הנכונה!] שזכה באשה האידיאלית.

שדכנית לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 78