כבוד הבריות
עשרה שמזמנים לעצמם כנ"ל,אף שמן הדין היו צריכים לברך שבע ברכות בגמר ברכת המזון,
מכל מקום מאחר והחתן ובעלי השמחה לא יראו זאת בעין יפה,
שחולקים עצמם מכל הציבור ומברכים לבדם,
ויקפידו על זה, על כן, יברכו ברכת המזון בלי שבע ברכות לאחריהן.
(ב"ח ב תלא)
כתב מרן השלחן ערוך (סימן סב סי"א):
בני החופה שנחלקו לחבורות,
אפילו אם אכלו בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל,
כולם מברכים ברכת חתנים;
ולא רק אם השמש מצרפם [הוא מלצר שמחבר בין כל החבורות],
אלא אפילו אם אין השמש מצרפם [ולכל חבורה יש מלצר בפני עצמה],
כיון שהתחילו לאכול אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה,
כולם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים,
כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה. ע"כ.
ובאר בערוך השולחן (סימן סב סעיף לז):
ולאו דווקא שהתחילו לאכול כולם ממש ביחד,
אלא כלומר שכולם באו בשביל השמחה,
אך מפני דוחק המקום נפרדו לחדרים אחרים,
כולם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים,
כיון שאוכלים מהסעודה שהתקינו לחופה,
וכיון שאין ביכולתם לשמוע הברכות מפי המברך בשלחנו של החתן,
לכן יברכו שבע ברכות בפני עצמם. ע"כ.
ועל כל פנים, מפורש בשלחן ערוך,
שכל חבורה וחבורה מזמנים לעצמם ומברכים לאחר מכן שבע ברכות.
ואולם, כשכולם יושבים בחבורה אחת בבית אחד,
כפי שנהוג היום שכולם יושבים באותו אולם עם החתן,
יוצאים ידי חובה כולם בזימון של המזמן ובברכת חתנים שמברכים אצל החתן.
אך כאשר נחלקים עשרה אנשים באולם וממהרים ללכת ומזמנים לעצמם,
לכאורה היה להם לברך שבע ברכות,
מאחר והתחייבו בהן,
ואין ביכולתם לשמוע הברכות מפי המברכים.
אולם דין זה תלוי במה שפסק מרן בשלחן ערוך (אורח חיים סימן קצג ס"א):
אם היו רבים מסובים יחד,
ואינם יכולים לשמוע ברכת הזימון מפי המברך,
ואינם רשאים ליחלק לחבורות של עשרה עשרה,
מפני שיצטרכו לברך בקול רם וישמע בעל הבית ויקפיד עליהם,
יכולים ליחלק לחבורות של שלשה שלשה ולברך בנחת,
כדי שלא ישמע בעל הבית. ע"כ.
ולפי זה, מאחר ומן הסתם יקפידו עליהם
אם יחלקו את עצמם לבדם ויברכו שבע ברכות,
אינם רשאים לחלק ולברך לעצמם.
וכן מבואר בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן מג אות ב)
שיכולים כל חבורה וחבורה לברך בפני עצמם,
אך כל זה דוקא אם החתן והכלה מסכימים,
שאם לא כן, אם אמרו לענין ברכת המזון,
שמשום הקפידה של בעל הבית יש לבטל זימון בשם השם,
משום שגדול כבוד הבריות וכמו שכתב הרשב"א,
כל שכן שיש לחוש לקפידה של החתן והכלה לענין ברכת חתנים,
שכל עיקרם של הברכות נתקנו לשמחם ולא לצערם
בזה שיחלקו עצמם לחבורות חבורות ויפרעו השמחה,
והלוא חתן דומה למלך, וברוב עם הדרת מלך,
ובפרט שבברכת חתנים ניכר הדבר ביותר כשנחלקים בפני עצמם,
שצריכים לשתי כוסות של יין ולברך בקול כל הברכות. עי"ש.
גם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן פד) כתב, ונראה שלא
יאה להקדים לברך ברכת המזון ושבע ברכות בעשרה,
ויצא שכרם בהפסדם,
כי ודאי יש בזה קפידת החתן והכלה והמחותנים,
ונמצא אפוא שיש בזה כמה חששות חמורות,
ודי למבין. עי"ש.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 249