ו. השבועה על כל פרטי הכתובה
בתקופה הראשונה, קודם שהשבועה נעשתה תקנה קבועה בכל כתובה,
היו נשבעים על תנאים מסוימים כפי רצון הצדדים.
אך במשך השנים, עמדו חכמי הדורות והפכו את השבועה לנוסח קבוע
בכתובה על קיום כל התנאים שביניהם.
כמו שכתב הריב"ש: "ולשון השבועה הוא,
שנשבע לשמור ולקיים כל הכתוב למעלה".
וכן כתב הרדב"ז: "נהגו עתה מקרוב להשביע את הבעל
על כל תנאי הכתובה.
ובמהר"י בי רב, כתב: "ונשבע שבועה חמורה בתקיעת כף
ובהזכרת השם יתברך, לדעת הנשבעים באמת, לגמור ולקיים כל הנזכר לעיל".
וכן כתבו המהריב"ל, המבי"ט, המהרי"ט, הראנ"ח, מהרח"ש,
מהרשד"ם, מהרש"ך, דרכי נועם, תורת אמת, עוללות הכרם, מילי דעזרא,
נוכח השולחן, שבט בנימין, ירך אברהם, בית יהודה עייאש,
שבט בנימין, זכר עשות לרבי יעקב ארגואיטי אב"ד איסטמבול,
ארץ חיים, אבני האפוד ועוד.
וכתב החיד"א: "בארץ ישראל מנהג פשוט שמתנים בכתובה
וכותבים בלשון הזה... ונשבע שבועה חמורה על זה ועל שאר התנאים".
נמצא, שמנהג זה שהשבועה חוזרת על כל הכתובה,
קיים כבר למעלה מ-100 שנה.
וכן מפורסם היום בכל הכתובות הספרדיות:
"וגם נשבע וכו' לאשר ולקיים את כל הכתוב עליו בשטר כתובתא דא".
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 306-307