תקנה טובה
תקנה טובה תקנו במקומות רבים מערי הארץ,שאת 'העתק הכתובה' ימלא אדם הממונה מטעם המועצה הדתית
הבקי ומומחה בהלכות אלו היטב,
והרב מסדר הקידושין יעתיק ממנו לכתובה העיקרית שכותבה באולם קודם החתונה.(א קלא)
מעשה שהיה באחת מהרבנויות שקיבלו עליהם מנהג טוב זה,
וכשמסדר הקידושין קיבל לידיו באולם את הכתובה עם ההעתק,
עיין בה לפני החופה עם החתן וההורים כנהוג,
ושאל לאבי החתן אם שמו כמו שכתוב בהעתק,
ואבי החתן צחק שאין זה שמו כלל וטעות גמורה היא;
ויתרגז הרב על הטעות של ממלא ההעתק,
והפליג במיעוט ידיעת ההלכה של רבני הרבנות ואי למדנותם וכו',
ותיכף סידר כתובה אחרת כפי השם שאמר לו אבי החתן.
ולמחרת פנה לרבנות בתלונה רבה על הטעות שכתבו לו בהעתק.
או אז השיבו לו בנחת, כי במחילה מכבודו, הוא נכשל, מאחר וחתן זה מאומץ,
והמאמץ אינו מכיר באבי החתן האמיתי ומשכיח אותו ורגיל לקרוא לעצמו אבא,
והעלים ממנו את העובדה הזו.
והיה לו לחכם לתהות לרגע למה כתבו ברבנות שם אחר,
והיה חוקר הדבר ולא פוסל מיד.
והכריחו לרב מסדר הקידושין לקרוא שוב לחתן והכלה והעדים,
ולהחליף את הכתובה ולעשותה מחדש כפי שכתב הרב מהרבנות.
ודע, כי אמנם לפעמים מסדר הקידושין גדול בתורה ממי שנתמחה במילוי הכתובה,
מכל מקום תקנה זו כוחה יפה בכל מקום.
כי לא כדורות הקודמים דורותינו;
שבזמן הקודם הרב בקהילתו היה בקי בכל התורה,
והוא היה תופס הישיבה ואב בית הדין ומורה צדק,
ויודע שולחן ערוך הלכות שטרות ואישות וגיטין היטב,
באופן שגדלותו בתורה ואחריותו על סידורי הקידושין במקום מושבו,
היתה ערובה לקידושין וכתובה כדת.
אבל כהיום בחירת מסדר הקידושין היא בעיקר כיבוד,
להראות מי הוא אשר המשפחה חפצה ביקרו,
בעקבות כך שלימד תורה את החתן,
או עקב תוארו המפורסם, או לרגל נעימות הנהגתו וכיוצא בזה,
והכיבוד אינו לקיחת אחריות על היתר הנישואין,
אלא עניינו רק מי יברך את שתי הברכות הראשונות,
ויסתכל על מעשה הקידושין שהכל כדת.
ואילו החקירה האמיתית לתת היתר נישואין לחתן והכלה הללו להינשא יחד,
שהינם יהודים, ופנויים, ומותרים זה בזה,
מוטלת על לשכות רישום הנישואין ועל הרב האחראי עליהן.
וכשם שהכנת הכלה וטהרתה היא באחריותם בלי התערבות מסדר הקידושין,
טוב שגם מילוי הכתובה ייעשה על ידי מי שמתעסק בכך תדיר,
והוא בקי בכל השאלות והפתרונות הקשורים בכתיבת הכתובה,
והחתן יכבד את מסדר הקידושין רק לנהל את הכל בטוב טעם ודעת,
אחרי שהוכנו לו הדברים כראוי.
ובאמת שמאז ומעולם, הכתובה היתה נכתבת על ידי "סופרי בית דין" דווקא,
מחמת שהם מתמחים ודייקנים יותר.
ובדורנו, הננו רואים זאת בכמה שטחים,
שאחר שהתורה גדולה ואין בכוחנו להכילה כראוי,
ישנם מומחים למקצועות התורניים השונים, זה מומחה בהלכה וזה בדקדוק,
זה בשחיטה וזה בסת"ם, זה בשמות גיטין וזה בסידור קידושין, [וזה בכתיבת הכתובה].
על כן, ראוי ללכת למומחה.
וכשם שרופא 'כללי' אינו מומחה במיוחד ברפואת האוזן (דרך משל),
והזקוק לרפואת האוזן עדיף לו שילך למומחה בנושא זה,
כן תלמידי חכמים כלליים בכל התורה,
עדיף להם שיתנו כתיבת הכתובה למי שמתמחה בכך דווקא.
והוא תיקון טוב ומועיל בעם ישראל.
שידוכים לחרדים , שדכנית לדתייםמתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 157