"דברים היוצאים מלב טהור..."
להלן מדבריו חוצבי להבות אש של הגאון בעל שדי חמד (ח"ו עמוד א'רמח),
וכדבר איש האלוקים רתת בחומר האיסור הנ"ל, וזה תוכן דבריו:
וכל בעל שכל יודה על האמת שאין שום מחשבה להתיר איסור לכבוד חתן וכלה,
וכבר צווחו רבותינו הקדמונים בעלי המוסר על כיוצא בזה במנהג הרע שהתפשט באיזה מקומות שמתייחדים ארוס וארוסתו ומטיילים זה עם זו כאח ואחות,
ועוברים על איסור תורה לדעת הרמב"ם ורוב הראשונים,
ולאו דוקא חיבוק ונישוק אלא כל נגיעה מידו לידה אסורה, ולא ינקה מדינה של גהינם.
וזה שנים רבות ראיתי מוסר השכל חוצב להבות מפי רבנו יהונתן אייבשיץ בספרו יערות הדבש
[שכתב לבני קהילתו], ולהלהיב לב בני ישראל הקדושים אמרתי הנה מה טוב להעתיק להבות דברי קודשו, אולי אזכה שיהיו דברים היוצאים מלב טהור נכנסים באזני מי שיש לו לב לשמוע,
וחדל מעשות עוד כדבר הרע הזה מן הכיעור והדומה לו,
והיה זה שכרי לעשות רצון אבינו שבשמים.
וזו לשונו:
שמעו נא גוי קדוש אשר קדשנו במצוותיו להתרחק מן העריות ומן היחוד לבל נתקרב אל הטומאה, אשרי חלקכם קדושי עליון אשר משמרים עצמכם מאשה נידה אפילו בנגיעה ושיחה ופרישות,
ואיש העובר על זה הוא מתועב בעיני הבריות, ברוכים אתם להשם ומחניכם יהיה קדוש,
אבל למה תפסתם החבל במקצת אשר יזהר איש מאשתו הנידה בכל מיני הרחקות,
ואילו בתולה נידה יבוא המיועד לה הנקרא 'חתן' אל הנערה הנקראת 'כלה' והיא נידה לא טהרה מטומאתה, והוא יחבקנה וינשקנה, אין אומר דבר,
ואדרבה כל אשר לא יעשה כן הוא בחזקת שוטה וכסיל,
וידברו איתו אבי וא ם הנערה וקרוביה ורעיה בפנים זועפות כאילו אינו יודע נימוס העולם,
וכהנה דברי שטות ומחלת לב, אוי לי אימי כי ילדתיני הפרצה הזאת בדור הזה,
וכי יש חילוק בין אשתו נידה או נערה פנויה, הלא הכל באיסור כרת מבלי הבדל.
היש תירוץ ואמתלא בעולם למעשיהם אלו.
ואם יתלו עצמם במנהג קדמונים, הלוא לא שייך מנהג נגד תורת השם,
והמיקל ומפקפק בזה, הוא רשע ואפיקורוס ודבר השם בזה.
ואם ישאלוני על אחד שמבקשים להורגו או שינשק לבתולה נידה,
אני מורה ובא כחק ומשפט השולחן ערוך למסור את עצמו להריגה,
כי הוא בכלל גילוי עריות שיהרג ואל יעבור (יערות דבש ח"ב קכה א).
כי מאוד לבבי הומה על עוון כזה הנפרץ בישראל ועושים ממנו נימוס ואין איש שם על לב.
ויותר נעכר כאבי כי ימים המיועדים לקדושה ולתהילות השם כפורים וחנוכה ומועדי השם שהקב"ה משרה קדושתו ורוחו ממרום על עם קדשו, אז יוסיפו לחטוא עוד,
ואם נפקד מושב החתן אצל הכלה, יבוא אליו אשם אצל משפחתה,
ונקה לא ינקה בנטירת שנאה תעורר מדנים.
ולא ידעו כי יוסיפו סרה יותר מאבותינו אשר מעלו מעל בהשם ויעבדו עבודת המולך בשריפת בניהם באש בתופת גי בן הינום כמובא בנביא (מלכים ב כג י),
כי הם הרגו בניהם ושרפום מיתה זמנית, ואתם שורפים את בניכם ובנותיכם באש של גהינם,
אש עד שאול תוקד, אש אבדון, שריפת נשמה וגוף קיים, שריפה נצחית,
והאבות והאמהות מלקטים עצים כי הכינו טבח לשחוט את בניהם ובנותיהם,
ויערכו שלחן מכל מגדים ומעדנים ויקראו לחתן ולכלה ויאמרו,
יקומו הנערים אשר אין בהם מום מעבירה,
ויצחקו לפניהם בחיבוק ונישוק וכדומה מקריבת גילוי עריות, ואם הבנים שמחה,
כי תאמר לאברהם אבינו אתה שחטת בן אחד ואנחנו שוחטים הרבה בחורים ובתולות,
ויעשו תופים ומחולות ושעירים ירקדו שם, ושמה קוננו השטן וחבורתו,
ומשמחתם עלה באשם ותעל צחנתם [סרחונם].
ואתם עם השם, אמרו נא היש בכם אחד שהתוודה ביום הכיפורים על עוון זה שעשה בהיותו חתן שעלץ בנערה בחיבוק ונישוק באיסור נידה.
ואף כשיזקינו לא יתוודו על עוונם, כי אינו נחשב אצלם לעוון.
ומה אעשה לכם כיום הזה, כי נפשי הומה עליכם ומתאבלת אבל יחיד.
ואיסור זה הוא אשר גורם אריכת הגלות, כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה.
ואולי ירחם השם להשיב לנו רוח חדש ולב טהור,
ויהיו ידינו רמות למחות אבן הטועים בזה ולבער עוון חמור זה מישראל.
(כרתי ופלתי ס"ס קצה)
על כן, מכאן והלאה אראה לגדור גדר בזה בכל יכולתי,
ולא אהיה מרשה לכתוב קישורי התנאים עד שיתחייבו שניהם בתקיעת כף לבל יגעו זה בזה עד חתונתם, ועל זה אמר קהלת (ג ה): "עת לחבוק ועת לרחוק מחבק".
והירא וחרד לדבר השם יפן לקול דברי וישמע,
ולא יחוש שיצחקו עליו צעירים ויאמרו זה חסיד שוטה,
הטוב טוב אתה מאבותיך, וכהנה דברים, כי מוטב לו שיקרא שוטה כל ימיו,
ואל יהיה רשע לפני המקום.
עד כאן מדברי הגאון רבי יהונתן אייבשיץ.
וסיים הגאון בעל שדי חמד,
"אשרי אדם שומע לו, ואשרי האיש שיזהיר לבניו להתרחק מהכיעור והדומה לו, כי קדוש יאמר לו.
ודי בזה להעיר אוזן שומעת תוכחת חיים".
שידוכים לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 122-123