האשה היא הבית!


האשה עם נישואיה מתחילה בסייעתא דשמיא לתחזק בית,
בעבודות שוטפות של סדר ונקיון, כביסות, גיהוץ, בישול, אפייה וכו'.

הקב"ה נתן בטבע של האשה לאהוב בדרך כלל את המלאכות הללו, יש לה סיפוק רב מהן.

היא נהנית להריח את הכביסה הנעימה, לראות את הבית נקי ומסודר,
יש לה עניין ורצון לבשל ולאפות, להחליף מתכונים וכו'.

"האשה היא הבית", והדברים הללו חשובים לה ועושים לה טוב בלב.

ואולם כיון שבמציאות של היום, בחורה רווקה פעמים רבות מנותקת מעבודות הבית או מחלקם,
זה לפתע בא לה הכל ביחד ונראה לה כעול מכביד,
ולפעמים גם נדמה לה שהיא עסוקה מידי בדברים טכניים חסרי ערך.

לכן עלינו להתבונן על מלאכות אלו במבט מחודש,
אשר יחדיר בנו את השמחה והזכות לעסוק בצורכי הבית באמונה ובחדוות עשייה.

הנה כשנתבונן בעבודת הכהנים בבית המקדש,
ניווכח לראות שאף הם עסקו בעבודות טכניות רבות.

אולם למרות זאת עבודתם היתה עבודת קודש נשגבה ומרוממת.

כך האשה אומנם עוסקת רבות בעבודות טכניות, אך יש לפעולות הללו ערך רוחני גדול מאוד.

כפי שהכהן הוא שהדליק את המנורה במקדש, כך - בגלל עיסוקיה בבית - מקבלת
האשה את התפקיד להדליק נרות של שבת קודש,
אשר אומר על כך הזוהר הקדוש כי "כבוד עליון הוא לה".

ועתה נחשוב: אילו יעסיקו עוזרת בית במשרה מלאה, והיא זו שתעשה את כל העבודות בבית:
נקיון, כביסות, בישול וכו', האם גם לה יתנו את התפקיד להדליק נרות של שבת? בודאי שלא.

כי ישנו הבדל עצום.

כשעוזרת בית עושה את העבודות, אלו הן באמת עבודות טכניות פשוטות.

אבל כשהאשה, עקרת הבית, עושה את הדברים הללו,
היא בעצם עושה זאת כחלק ממכלול של בניית בית בישראל,
ויצירת קן חמים ונעים לבעלה ולילדיה.

המלאכות הטכניות מקבלות מימד אחר לגמרי.

כפי שהתבטא הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, כי פתיחת התנור של האשה כדי להכניס עוגה,
יכולה לשוות במעלתה לפתיחת ההיכל של ספר תורה.

אהבתה לבעלה, לילדיה, אהבת התורה שלה, שמחתה, מסירותה, נאמנותה למצוות ה'
- כל אלו נמסכים בעבודות הבית, מתגשמים ולובשים בהם צורה.

כדבריה הנפלאים של הרבנית לפידות (שירת הבית היהודי עמ' 201):
תקשורת מעשית נוצרת על ידי כל מלאכות הקודש במשכנך: 
בית נאה ומסודר, נקי ומטופח, כבסים נקיים ומגוהצים, תבשילים מזינים ומגוונים וכו'.

אלו הם הכלים שלתוכם את יוצקת עושר רגשות ועין טובה,
לתוכן את משפיעה ברכות נדבת לב, אהבה, תשומת לב ומסירות.

או אז תכרכי אלייך את בעלך בקשרים בלתי נשכחים, שהרי הוא אוכל את אהבתך,
לובש את מסירותך, ונהנה מטעמך.

על האיש אמרו חז"ל: 
"דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם".

נפשו זקוקה לכך, כדי להרגיש תחושת שובע, רגיעה ושמחה.

הפסוק במזמור "אשת חיל" משבח את האשה ואומר:
 "צופיה הליכות ביתה".

 המילה "צופיה" פירושה הבטה למרחוק.

 כלומר בפעילותה של האשה בביתה - יש צפייה למרחוק, יש בנייה ארוכת טווח. 

הפסוק איננו אומר: "מתחזקת מצויין את ביתה", או "מבצעת בשלימות עבודות ביתה",
כי מהות תפקידה איננו עבודות משק בית, אלא מהותו בניית הבית במשמעות הרחבה ביותר.

מאחורי כל הפעולות הטכניות עומדות שאיפות פנימיות נעלות,
עומד לב חושב ורגיש, ועומדת "בינה יתירה", חכמה פנימית מיוחדת.

כפי שאומר הפסוק (משלי כד ג):
"בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים".

שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 79-80