כוח הדיבור בין בני הזוג


אחד האמצעים החשובים ביותר ליצירת יחס של אהבה וקירוב הוא 
"ריבוי שיחה וריצוי".

ובשנה הראשונה - "צריך בריבוי דיבור, להשתדלות ההתאחדות". 
(דברי החזו"א כדלעיל)

אמרו חז"ל (קידושין מט ע"ב): ''עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים''.

אצל האשה הדיבור הוא צורך,
ואינו משמש רק כאמצעי תקשורת לעניינים הכרחיים,
אלא הוא כמטרה בפני עצמה.

מצוי שנשים נפגשות רק כדי לשוחח, ומקדישות לכך שעות רבות.

יש לאשה צורך להביע את רגשותיה, דעותיה, עיסוקיה, דאגותיה וחוויותיה.

לכן הדיבור הוא כלי חזק מאוד ביצירת קשר עם האשה.

ריבוי דיבור משמח אותה,
נותן לה להבין שבעלה מתעניין בה ובמה שעובר עליה ומעסיק אותה,
שותף ברגשותיה, ומהווה אוזן קשבת לבעיותיה.

על הבעל להקדיש לכך את הזמן המתאים, כפי הצורך,
ולא לראות בזה בזבוז זמן מיותר.

טוב שהבעל אף מעצמו יזום זמן לדבר עמה,
ויזמין אותה לדבר עמו או לטייל עמו כדי לדבר,
ובזה מראה לה שרוצה בזה ואין לו בזה טורח,
אלא הנאה ועונג, והוא רוצה להתחבר אליה.


* רצוי לשתף אותה בלימודיו, כגון: מסקנת ההלכה,
או מהם הנושאים שבהם עוסק,
כדי שתרגיש את לימודו, 
וזה מוסיף הרבה אהבת תורה, 
וכן סיפוק במסירותה ללימודיו.


* רצוי ויכול להתייעץ עימה על בעיותיו וספקותיו, 
כפי שראינו בגמרא (ברכות כז ע"ב)
שכשרצו למנות את רבי אלעזר בן עזריה לנשיא,
אמר: "איזיל ואימליך באינשי ביתי",
אלך להתייעץ עם אשתי.

באשה ישנה "בינה יתירה", שהיא מבינה דבר מתוך דבר
ומתבוננת בכל דבר לפרטיו הקטנים.

כמו כן אמרו חז"ל (ברכות י ע"ב) 
שהאשה "מכרת באורחים" יותר מן האיש,
כלומר יש לה אבחנה מעולה להבין טיבם של בני אדם.

זה מסייע לה בתפקידה בבית, בניהול הבית, גידול הילדים וחינוכם. 

ולכן טוב להתייעץ עמה, שהיא מתבוננת לפרטי הענין.

ובזה אף נוצרת תחושה של שותפות ו"יחד".


* יחד עם זאת יש להימנע מלספר דברים שיפחיתו מכבודו ויגרמו לה לבזותו בלבה.

כמו שאמרו חז"ל (אבות דרבי נתן ו):
בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא נוהגים בו כבוד,
או שעירער [ריב] עם חבירו,
אל ילך ויאמר לאשתו "כך וכך ערערתי עם חברי",
"כך וכך אמר לי וכך וכך אמרתי לו", מפני שבוזה את עצמו.

ואשתו, שהיתה נוהגת בו כבוד, עומדת ומשחקת עליו.

וכן אומר התנא בפרקי אבות (פרק א משנה ה): 
"כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו",

ומבאר הברטנורא: מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו,
אף היא מבזה אותו בליבה, וזה "גורם רעה לעצמו".


* כמובן כמובן, שיש להיזהר מלספר ולפטפט דברי לשון הרע ורכילות.

האיסור קיים אף בשיחה בין בני זוג.

ובודאי שלא יספרו זה לזה בגנות המשפחות,
החם והחמות, הגיסים וכדומה,
שיש בזה גם איסור חמור של לשון הרע, וגם הרס לשלום הבית.
שידוכים לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 59-60