הזמנת תלמיד חכם
תלמיד חכם השוקד על לימודו שהזמינוהו לסעודת חתן וכלה,יכול להימנע מללכת שם, כדי שיעסוק בתורה בהתמדה.
ומכל שכן בתלמיד חכם שמברר הלכה למעשה, שאין לך מעלה גדולה מזו
(כמבואר בשו"ת מן השמים סימן לב).
אמרו חז"ל (פסחים קיג ע"ב), מי שאינו מיסב בסעודת מצוה, הריהו מנודה לשמים.
זאת, אם הוא יושב ועוסק בתורה, רשאי לפטור את עצמו מללכת,
וכמה טעמים לזה:
א. כי מצוה שאפשר שתתקיים על ידי אחרים - תלמוד תורה קודם למצוה.
ב. כשכבר יושב ועוסק בתורה, הרי הוא עוסק במצוה שפטור מן המצוה.
ג. כתבו התוספות ועוד, שכל ההקפדה דוקא כשיש שם בני אדם מהוגנים,
אבל אם נמצאו שם בני אדם שאינם מהוגנים אין צריך לילך.
ובעוונות הרבים, רוב פעמים יש שם בני אדם שאינם מהוגנים.
ד. כתב בארחות יושר,
שבזמן הזה פעמים שמוכרח בעל הסעודה להזמין אנשים הרבה משורת דרך ארץ,
ואינו מקפיד שיבואו, ונוח לו שלא יבואו כולם, שלא הזמינם אלא מפני הכבוד.
ה. ההקפדה היא כשאין מנין בלעדיו, אבל אם יש שם מנין, אין להקפיד.
כתב בשו"ת מהרש"ג, הגם שמצוה רבה ללכת לסעודת מצוה,
אבל אם יש שם מנין בלעדיו,
אין לך מצוה רבה מלישב בביתו ולעסוק בתורה ולידע הדינים וההלכות שציונו הקב"ה בכל פרטיהם.
וכשלמדתי תורה אצל מורי ורבי הגאון הצדיק המהר"ם שיק,
ולעת חתונתי הלכתי להיפרד ממנו ולקבל ברכתו,
אמר לו מר זקני שהיה מבעלי הבתים החשובים שבעיר חוסט,
שיאמר לי שלא אלך לכל הסעודות והשמחות.
ואז אמר לי מורי (תרגום מלשון אשכנז) "אם יושבים ולומדים, אף פעם לא מתחרטים"!
ומאז הרבה פעמים נזכרתי בדבריו הקדושים,
וראיתי על פי הנסיון שהם דברים אמיתיים ונכונים,
שכמעט בכל השמחות והסעודות יש הוללות.
ועל כל פנים לתלמיד חכם שיכול לברר הלכה,
פשוט וברור בלי ספק שטוב לו לישב בביתו לברר הלכה,
שזה גדול יותר מכל השמחות של זמן הזה, אלא אם כן במקום נחוץ מאוד. ע"כ.
ודברי פי חכם חן, ושפתים ישק, משיב דברים נכוחים.
(שו"ת יביע אומר חלק ד יורה דעה סימן יט אות ג, ו)
תלמיד חכם שהזמינוהו לסעודת חתן וכלה,
ורואה שבהליכתו לשם יוכל לזכותם בדברי תורה
או שעל ידי נוכחותו יקיימו את ההפרדה הנחוצה בין הגברים לנשים,
כדאי הדבר ליבטל מלימודו וללכת לשם, וזכות הרבים תלויה בו. (יבי"א שם)
ומעשה במרן זצוק"ל שאף שהיה בתוך השנה לפטירת אביו רבי יעקב ז"ל,
הלך וסידר חופה וקידושין לבנו של גביר נדיב ונכבד ומוקיר רבנן,
התומך בישיבות בעין יפה, כדי לעודדו ולחזקו.
וכתב מרן (שו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סימן נו, בכתב יד בגיליון הנדפס מחדש):
"וכל שכן כשיש צורך בדבר, שעל ידי בואי לשם יושבים הגברים מצד אחד והנשים מצד אחר, ולא יושבים בערבוביא, לבלתי היות שם ערוב, שכך היה התנאי לגבי השתתפותי שם.
וכן נעשה בעבר בנישואין של בנו הקודם של הנדיב הנ"ל, על פי התנאי שהתניתי עמו.
ואם אמנע מללכת שם, יחזרו לפרוץ לעשות הכל בערבוביא".
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 146-147