אהבה דווקא לאחר הנישואין
נאמר בתורה על נישואי יצחק לרבקה (בראשית כד סז):
"ַוִיקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה"!
לפי השקפת התורה, אהבה בין בני הזוג מתפתחת דווקא לאחר הנישואין.
ואילו לפני הנישואין די בכך שתהיה התאמה ונשיאת חן.
מחקר אשר חקר את רמת העמידות של הנישואין בעולם המערבי, הגדיר את חיי הנישואין אצלם כמו סיר רותח שהורד מעל האש, אשר מרגע לרגע הולך ומתקרר.
אצל עם ישראל זה בדיוק הפוך.
בתחילה כשניגשים לחתונה, עדיין לא נבנתה אצל בני הזוג מערכת יחסים "חמה",
הם עדיין אינם מכירים זה את זה בעומק נפשו, הם עדין לא אוהבים זה את זה,
ועדיין אין נתינה מאחד לשני.
אלא יש ביניהם מציאת חן, ובירור יסודי על אופיו ומידותיו של בן \ בת הזוג, שעימם רוצים להשתדך, בשביל לראות אם זה מתאים, אבל עדיין הכל "קר".
ואילו לאחר שנישאים, אז מתחילים לבנות מערכת יחסים "חמה" ועמוקה,
מלאת הערכה והכרת הטוב אחד לשני.
וככל שחיים יותר זמן ביחד, האהבה נעשית יותר עמוקה, יותר משובחת, ויותר שמחה,
בבחינת "ענבי הגפן".
חז"ל המשילו את מערכת היחסים בין האיש לאשה לענבי הגפן, כמו שאמרו:
"ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל".
מה ראו להמשיל זאת לגפן? שביין יש מעלה מיוחדת משאר המשקים:
כמה שהוא יותר ישן, הוא יותר משובח, יותר מעודן.
כך חיי הנישואין אצל עם ישראל, ככל שעוברים יותר שנים, הקשר נעשה יותר עמוק,
האהבה משתבחת יותר, ההערכה והכבוד אחד לשני הולכים וגדלים, וזו המטרה שאליה צריכים
לחתור יחד, להוסיף, להוסיף ולהוסיף, עד 120. (שמחם בבנין שלם)
כותב המלבי"ם אודות הנוהג היהודי לחפש שידוך על פי התאמה,
ולא על ידי היכרות ארוכה ו"משיכה" בין בני הזוג:
" ִּׂכי יקח איש אשה... והיה אם לא תמצא חן בעיניו... וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושילחה מביתו (דברים כד א )
"מכאן תשובה להמתלוצצים מאבותינו, שהיה דרכם בקחתם נשים לבניהם, חקרו על המשפחה ועל הנהגת אביה ואמה ועל מידות הנערה, ורק קודם הנישואין היה החתן רואה את פני הנערה.
הנה נביטה צור מחצבתנו, אברהם אבינו ע"ה, כשרצה לקחת אשה לבנו יחידו אשר אהבו,
העיקר היה אצלו רק משפחת הנערה וארצה, וחפץ שתהיה ממשפחתו ומבית אביו, שידע צניעותם, ויותר מזה שסמך בזה על עבדו זקן ביתו ולא שלח את בנו עמו,
וכתוב שם "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו",
ואחר כך "ותהי לו לאשה ויאהבה".
וכן היה מנהג בני ישראל בשבתם על אדמתם, ואהבתם היתה כנטיעת עץ אשר הוא מגרגיר קטן,
ועל ידי מים יתדבק בארץ, ובכל יום יגדל ויתעבה יותר, כן היתה אהבתם, שבתחילה היתה רק זיק האהבה שתול על תלמי לבו, ועל ידי כשרון המעשה נתוסף בו כל יום אהבה, ונמצא שעיקר האהבה היתה נגלית רק אחר הנישואין. ע"כ.
שידוכים לדתייםמתוך חוברת בהלכה ובאגדה עמוד 34