שבירת כוס - זכר לחורבן
המנהג שבסיום החופה והקידושין, שובר החתן כוס זכוכית,זכר לחורבן בית מקדשנו ותפארתנו.
וקודם שבירת הכוס, אומר (תהלים קלז ה):
" אם אשכחך ירושלים תשכח ימני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם
לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
(בית יוסף ורמ"א אורח חיים סימן תקס, ואבן העזר סימן סה)
מנהג שבירת כוס, לבד מהטעם שהוזכר זכר לחורבן,
כמבואר בראשונים.
מיוסד הוא גם על פי הגמרא (ברכות ל סע"ב) שכאשר רב אשי חיתן את בנו,
ראה את החכמים ששמחים מדי הרבה בסעודה,
וכדי להרגיעם מעט,
הביא כוס זכוכית לבנה ששווה מחיר עתק של ארבע מאות זוז,
ושברה לפניהם, ואז הפחיתו משמחתם.
וכתבו התוספות, מכאן נהגו לשבור זכוכית בנישואין.
וכיוצא בזה כתב הרוקח, ונוהגים שהחתן משבר כוס בנישואין,
לפי שנאמר "עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה",
במקום גילה שם תהא רעדה.
[והיינו כמו שכתבו תלמידי רבנו יונה (שם כא ע"א),
שרוב השמחה גורמת להימשך אחר תענוגי העולם הזה וישכח ענייני הבורא,
על כן צריך לערבב זה עם זה כדי שיהיה על הקו הממוצע.
ואף על פי שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר והיפוכו,
שבשעה שהאדם מפחד מזולתו הוא עומד נרתע ודואג,
אצל הקב"ה אינו כן, ואדרבה כאשר האדם מתבונן בגדולתו וירא מפניו,
ישמח ויגיל באותה יראה מפני שבאמצעותה מתעורר לקיים המצוות ושש ונעלס בקיומם,
ועל שמחה כזו תמצא שאמר בפסוק אחד "עבדו את ה' ביראה",
ובפסוק אחר "עבדו את ה' בשמחה", רוצה לומר שתעבדו את ה' ביראה,
ובאותה יראה תשמחו ותגילו בה.
ושמחה זו מותרת ומחוייבת,
כענין שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב". ע"כ.
[עוד יש לרמוז שעל ידי שבירת הכוס והעצבון שנגרם בעקבותיה,
מסירים הקטרוג של השטן שבא בשעת שמחה ולאחריה.
וכן כתבו במעדני יום טוב ובפרי מגדים,
שדרך השטן לקטרג בשעת שמחה.
ולכן אין כתובה שאין בה איזו מריבה.
ולכן שבר רב אשי כוס יקרה של 400 זוז כמספר 'עין רע' [400],
כדי לבטל קטרוגו של שטן לבל תרע עינו בשמחתם.
(שו"ת יביע אומר חלק ד אבן העזר סימן ט אות א)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 216