יבואו טהורים
יעל היתה אומרת,
שילד זו נשמה קדושה וטהורה,
ולכן יש לדבר עמו במושגים טהורים.
היא היתה נמנעת מלספר סיפורים על כלב,
על חתול וכדומה,
במקומם בחרה לספר על יונה,
על כבשה...
וכמו כן הקפידה שלא לשים תמונות או מצעים עם חיות טמאות,
ובטח חלילה לא לקרוא לילד:
קופיקו שלי,
או לומר שהתינוקות כמו גורים חמודים להבדיל.
לכינויי חיבה השתמשה פעמים רבות בשמותיהם של הילדים בתוספת המשמעות שלהם בתורה, כמו: הנה משה רבנו שלנו!
הנה שלמה המלך!
איפה ישראל אשר בך אתפאר?
איפה אברהם אבינו?
עם ההטעמה המיוחדת שלה,
היו אלה כינויי החיבה היפים ביותר.
מתוך החוברת תבורך מנשים עמוד 76