המקום
מקום הקנין כותבים בכתובה את המקום שבו עושה החתן את הקנין על התחייבויותיו בכתובה.כדי שיהיה ניתן לזהות בבירור מי הם העדים ולקיים את חתימות ידם. (א תסו, תפז)
פה. כאן.
קודם שיכתוב את שם המקום, נכון להוסיף תיבת "פה",
לדוגמא: "למנין שאנו מֹ נין פה בעיר נשר".
ולמנהג בני אשכנז במקום "פה" כותבים "כאן",
לדוגמא: "למנין שאנו מֹ נין כאן בעיר בני ברק". (א תפח)
ערי הקודש
נוהגים לתאר בתואר "עיר הקודש",
את ארבעת הערים: ירושלים, חברון, צפת וטבריה כגון: "למנין שאנו מֹנין פה עיר הקודש ירושלם".
והמוסיפים כן לכל עיר, יש להם על מה לסמוך,
כי באמת כל ארץ ישראל נקראת קדושה, שנאמר (ישעיה סד ט):
"עָרי קְדשך היו מִדְבר". (א תקנד)
וכן אמרו (מסכת כלים פ"א מ"ו): ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות.
תובב"א
נוהגים לברך את העיר ירושלים בברכת תובב"א,
שזה ראשי תבות: תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן.
ויש שכותבים כן בכל ערי ארץ ישראל, כי טוב בעיני השם לברך את ישראל. (א תקנז)
הגדרת המקום
לפני שכותב את שם המקום, יש להגדירו אם הוא עיר, ישוב, מושב, מושבה, עיירה,
כפר, קיבוץ וכיוצא בהם.
למשל: "למנין שאנו מֹנין פה בעיר לוד", "שאנו מֹנין פה בישוב הר גילֹה",
"שאנו מֹנין פה במושב אחיסמך", "שאנו מֹנין פה בקיבוץ לביא". (א תצ, תצב)
מקומות שיש בשמם הגדרה שאינה אמיתית,
צריך להקפיד לכתוב את ההגדרה האמיתית,
כגון: "למנין שאנו מֹנין פה 'בעיר' כפר סבא",
או "שאנו מֹנין פה 'בעיר' קרית אתא",
או "שאנו מֹנין פה 'בישוב' עיר אובות",
או "שאנו מֹנין פה 'בישוב' כפר אדומים". (א תקח, תקלא)
מועצה איזורית
שטחים פתוחים שאינם תחת אחת ההגדרות הנ"ל, והם תחת מועצה איזורית,
יכתבו למשל: "למנין שאנו מֹ נין פה מועצה איזורית מעלה החמשה".
ואף על פי שאין זו הגדרת המקום, אלא תאור הגדרת השלטון,
מכל מקום כיון שהוא תאור מדויק שבני אדם משתמשים בו,
כדי לוודא את המקום בלי טעות, כך יש לכתוב.
[והוא הדין אם החופה נערכת ב"מועצה תעשייתית",
שהיא שלטון על אזורים מיועדים רק למסחר.] (א תצד)
הגדרת מקומות בעייתיים
אולמות הנמצאים במקומות שיש להם שם בפני עצמם וסמוכים לעיר,
או אולמות הנמצאים בצומת כבישים, או בין שתי ערים,
או חופה הנערכת ביער או בפארק, בספינה בים או במטוס, וכל כיוצא בהם.
וכן הגדרות ישובים הסמוכים לירושלים, כמו רמת רחל,
מושב אורה ועוד רבים, עיין בספר משפט הכתובה
(חלק א עמודים תצז, תצח, תקב, תקכא, תקלה, תקלט, תקמד, תקנ).
לא ידוע
בכל מקום שאינו יודע איך להגדירו,
יכתוב: "למנין שאנו מֹנין פה [שם המקום] בארץ ישראל".
ובחוץ לארץ, יכתוב את שם המדינה. (א תקמב)
ואם כתב "במתא"
['מקום' בשפה הארמית, שכולל עיר ועיירה וכפר וכל מקום], הכתובה כשרה. (א תצב)
וכן כתב בשו"ת התשב"ץ (חלק ג סימן שא. הוצאת מכון י-ם אות ד).
הדיוק בכתיבה
יש לדייק בכתיבת שם המקום, שלא תהיה אפשרות לטעות בעיר אחרת,
כמו: אפק, אפיק, אפיקים, אופקים, שכל שם הוא מקום אחר לגמרי. (א תקעב)
מלא או חסר
שם מקום המופיע בתנ"ך בכתיב חסר ללא ו' או י',
ורגילים לכותבו מלא, יכתבוהו מלא, כדי שיהיה מבורר יותר, כגון 'חולון' ולא 'חלון'.
אולם שם מקום שלפי התנ"ך או הדקדוק יש לכותבו חסר, וכך רגילים לכותבו,
אלא שישנם מעטים המוסיפים לו י' או ו', יכתבוהו חסר, כגון עיר 'יקנעם' ולא 'יוקנעם'.
(ועיין להלן לגבי שם מלא וחסר. ובח"א תקיז)
שמות מסוימים
לתועלת הרבים כתבנו שמות ערים וישובים מסוימים,
לבל יטעה בהם הכותבם: אור עקיבא. אופקים. אשדוד. אשקלון. בנימינה.
בני עיש. גבעתיים. גמזו. דימונה. הוד השרון. זכרון יעקב.
חבצלת השרון. חולון. חצור [ליד אשדוד]. חצור הגלילית [בצפון]
. טבריה. יבנאל. יקנעם. ירוחם. ירושלם. יריחו. כפר אדומים. לוד. מחניים.
מעלה אדומים. מישור אדומים [סמוך למעלה אדומים]. עמנואל.
פתח תקוה. צרעה. קרית אונו. קרית שמונה. ראש פנה.
רחובות. שדרות. תל אביב. יפו. (א תקכ והלאה)
לא כתב מקום
כתובה שלא כתבו בה את שם המקום כלל, הריהי כשרה. (א תקסב)
כתיבה בלע"ז
אם המקום הוא בחוץ לארץ וקשה לתרגמו לשפה העברית,
רשאי לכתחילה לכותבו באותיות לועזיות כאותיות אנגלית או צרפתית,
כי בכך נגיע לזיהוי מדויק יותר.
וכן רשאי כל עד לחתום בשפה שלו. (א קפב)
שדכנית לדתיים מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 163-165