הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצוק"ל
בשנת תשנ"ד באתי [מחבר הספר משפט הכתובה]
בשאלה לפני מורי ראש הישיבה הגרש"ז אוירבך בביתו,
ותמצית דבריו היו כך: "אני איני מתערב במנהג הספרדים,
אלא הספרדים יעשו כרצונם כפי מה שהם יודעים".
והייתי משתדל הרבה שיואיל לכתוב לי איזה דבר, או לומר לי את דעתו האישית,
ולא היה מסכים לומר הלכה קבועה בשמו,
רק אמר לי: "מה אתה רוצה, הלא כולם יודעים שבחתונה של פלוני
(ספרדי שלמד עימי יחד בישיבת "קול תורה"), אני הייתי מסדר קידושין,
והרב אבא שאול קרא את הכתובה, והיתה שם שבועה, ואני לא אמרתי כלום.
ומה צריך יותר".
ועוד אמר לי את ההנהגה הנכונה בצורה ברורה:
"לא יכול להיות שראש ישיבה ימנע מהחתן להישבע, שהרי זה מנהג שנהגו כן בכל הדורות.
אלא ראש הישיבה יסדר הקידושין ויברך הברכות,
ואת קריאת הכתובה יתן לרב ספרדי והוא יעשה את השבועה כמנהגו".
וכן כתב בשו"ת קול אליהו טופיק שדיבר בזה עם הגרש"ז, והשיב לו כן.
עוד שמעתי מהרב יהודה עדס שליט"א, ראש ישיבת קול יעקב,
ומבנו הרב יעקב, כי לקראת חתונתו עלה נידון השבועה על הכתובה,
והלכו יחדיו אצל הגרש"ז לשואלו על זה.
והשיב להם: גם אני מתחילה הייתי תמה ומפקפק בזה,
אבל אחר כך ראיתי בספר ארץ חיים סתהון, שהביא את נוסח הכתובה ויש בה שבועה,
וראיתי שהיא עתיקה מאוד, וכיון שכן המנהג למעשה בארץ ישראל מאז ומתמיד,
אין מה לעשות וצריכים להישבע.
יתירה מכך סח לי הרב דוד פנירי שליט"א, שלחתונת בתו הביא שתי כתובות,
אחת עם שבועה ואחת בלי שבועה, ושאל החתן לגרש"ז במה להשתמש?
וענהו במתק לשונו: "אתם הרי נוהגים להשתמש בזו (=עם השבועה),
אז למה לשנות?".
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 295