"מי שיש לו טלויזיא פסול לעדות"
אגב חביבות המעשה שזכיתי לחוות עם מרן הראשון לציון גדול הדור, פוסק הדור,
רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, אמרתי אכתבנו כאן,
וכפי שנכתב בחוברת "מרן הרב עובדיה" - מזווית אישית "בהלכה ובאגדה".
הנה, פעם בהיותי מוסר שיעור בבית הכנסת בימי העומר
בין מנחה לערבית בספר "ענף עץ אבות", ראיתי בעמוד שס"ג,
שכתב מרן זצוק"ל:
ואין ספק שאלה שמכניסים טלויזיא בתוך ביתם,
ומעבירים זמנם במראות נגעים, ומסירים אוזנם משמוע תורה,
הם בכלל "כי דבר ה' בזה".
ועתידים ליתן את הדין, שהרי תהילות לאל יתברך אכשור דרא [הוכשר הדור],
וברוב בתי הכנסת מתקיימים שיעורי תורה,
ובנקל יוכל ללכת ולשמוע דברי אלהים חיים,
והוא עוזב מקור מים חיים לחצוב לו בורות נשברים אשר לא יכילו המים.
והוא בכלל "לא הולך ולא עושה, רשע".
ואפשר שהוא פסול לעדות,
שעובר על "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם",
שאפילו העובר על לאו בשב ואל תעשה, פסול הוא לעדות מן התורה. עי"ש.
וכשאמרתי כן בכולל לחבריי האברכים, קם אברך בעל תשובה,
ואמר שעד אחד שלו בחתונה היה רואה טלויזיא, והרי אם עד אחד פסול,
לכאורה קידושיו אינם קידושין, שהרי 'עדות שבטלה מקצתה, בטלה כולה'.
אז כתבתי את השאלה למרן,
ורמזתי גם למה שמרן כתב בשו"ת יביע אומר חלק ו' בחומרת המכשירים הטמאים,
והוספתי 'וכמו שמרן מזכיר מידי פעם בלווין'.
[והאמת היא, שזמן רב מרן לא דיבר על גנות הטלויזיא בלווין,
אך כוונתי היתה לעורר על הענין, כדי שמרן ידבר בגנותה שוב ושוב,
כדי להשיב רבים מעוון.]
שלחתי את השאלה בפקס למרן ביום חמישי בשעה 6 בערב,
וביקשתי מאחד המקורבים - אח כלתו של מרן - שיזרז את הענין.
כי האברך אינו יודע מה לעשות בינתיים.
כך עשתה אחותו והניחה את הפקס על שלחנו של מרן.
בשעה 10 בלילה כשעדיין לא הגיעה התשובה,
ביקש המקורב מאחותו שתשאל את מרן על זה.
ענה לה מרן: מה אתם חושבים שמוציאים תשובה מהשרוול?
צריך לעיין בזה.
הודעתי לאברך והמתנו בסבלנות.
והנה בשיעור בלווין במוצאי שבת, אחר שדיבר מרן בענייני הלכה,
פתאום עבר מעבר חד לדבר בגנות הטלויזיא,
כמה איסורי תורה עובר המסתכל במכשירים אלו,
ודיבר בארוכה ובחריפות רבה נגד המסתכלים בה,
והביא את המשל הנפלא שכתב בספרו "ענף עץ אבות" (עמוד רו). עי"ש.
או אז שמח ליבי ויגל כבודי, שברוך ה' המכתב כבר פעל משהו.
ולמחרת היום ביום ראשון קבלנו תשובה לעת ערב,
מכתב יד קדשו של מרן,
בזו הלשון: בהיות שמסתמא האיש שרואה בטלויזיא היה שוגג,
ולא קיבל תוכחה מתלמיד חכם, כמו שכתב החזון איש (יורה דעה ס"ס ב),
ולא שמיעא ליה איסורא, נראה שהוא כשר לעדות בדיעבד,
ואין צריך קידושין אחרים. עובדיה יוסף.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 200-201