אמונת חכמים
מעשה שהיה אצל הגאון רבי מנחם מנדל מלובאוויטש בעל הצמח צדק,בצעירותו אחר אירוסיו, נכנס אל סבו הגאון בעל התניא לבשרו על אירוסיו בשעה טובה,
הסתכל הסבא וראה את נכדו חגור אבנט מוזהב, שאל אותו,
האם החותן שלך נתן לך אבנט זה במתנה? אמר לו הן.
וכמה נדוניא נתן לך? אמר לו, עשרת אלפים רובל,
ומה תעשה בהם? אמר לו, אתנם לסוחר עשיר נאמן לעיסקה, וארוויח קצת כסף לפרנסתי.
אמר לו: ואולי העשיר הזה יפשוט רגל ויהיה עני,
ותפסיד גם את הקרן וגם את הרווח? אמר לו הנכד, הוא עשיר גדול, ואין לחשוש לזה.
אמר לו הרב, אני מייעץ לך שתתן את המעות לקופת גמילות חסדים שלי,
וכשתרצה אותם בחזרה, אחזירם לך.
ואז יהיו בשלימות.
הנכד התבייש לסרב בפירוש לסבו, וחמק והלך,
ומסר את כל הכסף של הנדוניא לעשיר הסוחר, שהיה איש נאמן מאוד.
והנה כעבור חודשיים ימים פתאום נשרף כל רכושו של העשיר,
ונעשה עני מרוד המחזר על הפתחים, מובן מאליו שכל כסף הנדוניא ירד לטמיון,
והצטער מאוד על זה.
לימים נכנס אל סבו, שאל אותו, האם הרווחת כסף מהנדוניא שלך,
סיפר לו את האמת שהכל ירד לטמיון, נאנח הרב ואמר לו,
למה לא שמעת בקולי לתת את המעות לקופת גמילות חסדים,
והיו הקרן והרווח בשלימות, חבל מאוד שאין כל כך אמונת חכמים כמו שהיה בדורות הקודמים.
("ענף עץ אבות" עמוד תז)
שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין